תקציב התאגיד יעבור לממשלה: הצעת החוק אושרה לקריאה ראשונה

התומכים: אנומליה שאין לה אח ורע

במהלך הדיונים טענו תומכי ההצעה, ובהם יוזם החוק, שר התקשורת ויו"ר ועדת הכספים ח"כ חנוך מילביצקי, כי המצב הנוכחי הוא "אנומליה" ניהולית ותקציבית. לדבריהם, אין גוף ציבורי אחר שנהנה ממעמד תקציבי כה עצמאי, במיוחד בתקופה שבה משרדי ממשלה אחרים נדרשים לקיצוצים בשל המלחמה.

לשיטתם, החרגת התאגיד מבסיס תקציב המדינה פוגעת ביכולת הפיקוח של הממשלה והכנסת על שימוש בכספי ציבור. התומכים הדגישו כי כאשר מערכת החינוך, הרווחה והבריאות נדרשות לשאת בנטל, אין הצדקה לכך שתאגיד השידור לא ייכנס אף הוא "תחת האלונקה" הכלכלית.

לצד הטיעון התקציבי, עלתה בדיונים גם ביקורת חריפה על תכני התאגיד. מצדדי החוק טענו כי השידור הציבורי סובל מהטיה פוליטית, מחוסר גיוון ומאחידות דעות, וכי בפועל אינו מייצג חלקים רחבים בציבור. לטענתם, מנגנון שנועד להרחיק את השידור הציבורי מהדרג הפוליטי יצר גוף מנותק, חסר פיקוח מספק ונטול אחריות ציבורית מספקת.

המתנגדים: פגיעה בליבת חופש העיתונות

מנגד, חברי אופוזיציה, הנהלת התאגיד, נציגי עיתונאים, יוצרים וגורמים מקצועיים הזהירו כי ההצעה אינה רק שינוי תקציבי, אלא פגיעה ישירה בעצמאות השידור הציבורי. לטענתם, תקציב שנקבע מדי שנה בידי הממשלה ייצור תלות מובנית של התאגיד בפוליטיקאים, ובכך יחליש את יכולתו לבקר את השלטון.

מנכ"ל התאגיד גולן יוכפז דחה את הטענה שלפיה התאגיד לא נשא בנטל המלחמה, וטען כי דווקא בוצעו קיצוצים בעובדים וכי התאגיד ביקש להשתתף במאמץ התקציבי. מתנגדי החוק הוסיפו כי שידור ציבורי עצמאי הוא כלי חיוני לחשיפת תחקירים, ביקורת על מוקדי כוח ושמירה על במה יציבה ליוצרים ישראלים.

הייעוץ המשפטי של הכנסת, הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה והמשנה ליועצת המשפטית לממשלה הציגו עמדה חריפה נגד ההצעה. לדבריהם, הנוסח הנוכחי אינו עומד באמות המידה החוקתיות, אינו מוגבל לשעת חירום ואינו מבטיח תקציב מינימום שיאפשר פעילות תקינה של התאגיד.

אפשרות לדחיית התחולה

יו"ר ועדת הכספים ח"כ חנוך מילביצקי אמר במהלך הדיונים כי הוא נכון לבחון את המלצת נשיא מועצת העיתונות והתקשורת, הפרופסור חנן מלצר, ולקבוע כי החוק ייכנס לתוקף רק לאחר הבחירות לכנסת. האפשרות הזו לא הוכרעה בשלב הנוכחי, והיא צפויה להידון בהמשך, בעת הכנת ההצעה לקריאה שנייה ושלישית.

אישור ההצעה לקריאה ראשונה אינו סוף ההליך, אך הוא מסמן התקדמות משמעותית במהלך שמציב זו מול זו שתי תפיסות יסוד: פיקוח תקציבי של נבחרי ציבור מצד אחד, ושמירה על עצמאות השידור הציבורי מצד שני.