הדרך בה נוגעת האם, או אינה נוגעת, בתינוקה יכולה לנבא את הסיכון של התינוק לפתח בעיות אכילה חמורות כמו סירוב לאכול או תת תזונה. כך עולה (יום א', 19.9.04) ממחקר חדש.
חוקרים ישראליים גילו, כי תינוקות הסובלים מהפרעות אכילה נטו בדרך כלל גם לפחות מגע עם האם ועם אחרים.
ממצאים אלו מציעים, כי ייתכן ותינוקות הסובלים מהפרעות אכילה סובלים גם מקשיים בסיסיים במערכת היחסים עם אמם. "הדרך בה הם נוגעים האחד בשני יכולה לנבא עד כמה טוב יאכל התינוק, ולאחר מכן, יגדל", כך דיווחו עורכי המחקר בעיתון האקדמיה האמריקני "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר".
כדי לחקור כיצד ההידברות (אינטרקציה) בין האם לתינוק יכולה להמצא קשורה להפרעות אכילה, ד"ר רות פלדמן מאוניברסיטת בר אילן ועמיתיה, בחנו 20 תינוקות שסבלו מבעיות אכילה ואת האמהות והשוו אותם ל-27 "אכלנים" רגילים עם בעיות אחרות, כמו הפרעות שינה או בעיות חרדה. שתי הקבוצות הושוו גם ל-47 תינוקות ללא בעיות אכילה או כל הפרעה אחרת.
הפרעות אכילה כוללות הקאות ומאבק במהלך ההאכלה. התינוקות שלקחו חלק במחקר היו כולם בין 9 ל-35 חודשים. החוקרים ביקרו בבתיהם של התינוקות והתבוננו הן באמהות והן בתינוקות במהלך משחק והאכלה.
החוקרים גילו, כי אמהות לתינוקות שסבלו מבעיות אכילה הראו פחות נגיעות של חיבה ונגיעות מקריות מאשר אימהות לתינוקות עם הרגלי אכילה רגילים. יתר על כן תינוקות עם בעיות אכילה הראו פחות חיבה כלפי אמהותיהן, נטו יותר להרחיק את האם או להכות אותה, או אף לדחות את מגע האם.
האמהות של תינוקות אלו נטו לסבול יותר מדכאון. "האכלה היא התפקוד האמהי הבסיסי ביותר כשמדובר בשמירה על חיי התינוק וקשיים בהאכלה, בשילוב עם אי נוחות בשמירה על הקירבה משפיעים על הדרך בה רואה האשה את עצמה כאם", כך כתבו פלדמן ועמיתיה.
מודעות מקצועית גבוהה יותר לסימנים מוקדמים של סלידה ממגע יכולה להוביל להתערבות נכונה שתתמקד בקרבה הפיסית עוד לפני שתבנית היחסים החריפה באופן הדדי והגדילה את האינטרקציה השלילית שבהאכלה.
