תנועת "אומץ לסרב" ודוד זונשטיין, ממייסדי התנועה ויושב הראש שלה, מועמדים לפרס נובל לשלום לשנת 2004.
בתנועה רואים במועמדות לפרס כה חשוב, אות כבוד לישראל ולמאבקו של מחנה השלום על עתיד מדינתו. "אנחנו רואים בכך את נצחונה של הציונות האמיתית, זו שמושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונה של מגילת העצמאות", אמר אריק דיאמנט, מנכ"ל התנועה.
"דווקא בימים אלה", הוסיף דיאמנט, "כאשר הימין המתנחל מודיע כי יסרב לפנות התנחלויות, מועמדותינו מסמנת מתיחת קו גבול בין סירוב לקחת חלק בפעולות שנוגדות את החוק ואת המוסר היהודי והבינלאומי, לבין סירובם של המתנחלים, שכל תכליתו - הנצחת השליטה בעם אחר".
סרן (במיל.) דוד זונשיין, יו"ר "אומץ לסרב", הגיב לידיעה: "המועמדות שלנו הינה ניצחון לאוהבי ישראל, וניצחון לערכי הציונות והרוח הישראלית, שחרטו על דגלן מלחמה בלתי מתפשרת על הגנתה של מדינת ישראל, לצד מופת של שמירה על חיי אדם, זכויות האדם וכבוד האדם".
כדי להימנות עם המועמדים לפרס נובל לשלום, יש לזכות בהמלצתו של אדם בעל תפקיד ממשלתי רשמי, של משפטן המכהן בבתי משפט בינלאומים, של חתן פרסי נובל לשלום, או של חבר בפועל או לשעבר בוועדת הפרס. על דוד זונשיין ותנועת "אומץ לסרב" המליצו שני חתני פרס נובל לשלום:
- ריגורברטה מנצ'ו תום (Rigoberta Menchú Tum), זוכת פרס נובל לשלום לשנת 1992. מנצ'ו תום הנהיגה, תוך סיכון חייה, מאבק כנגד משטר הדיכוי בגואטמלה והובילה מאבקים למען זכויות האיכרים האינדיאנים. בני משפחתה נרצחו ועונו על-ידי הצבא הגואטמלי. היא עצמה נאלצה לצאת לגלות.
- קרלוס פליפה חימנס בלו (Carlos Felipe Ximenes Belo) זוכה פרס נובל לשלום לשנת 1996. חימנס בלו בישופ מזרח טימור שהנהיג את עמו במאבקו מול השילטון האינדונזי, לאחר שהאינדונזים כבשו את מזרח טימור ב-1975. חימנס בלו פעל תוך סיכון חייו ותוך קריאה בלתי מתפשרת למאבק בלתי-אלים ולדיאלוג עם האינדונזים.
מכתב הלוחמים
בינואר 2002 התכנסה קבוצה של 51 קצינים ולוחמים קרביים במילואים שהגיעו למסקנה שהמשך השירות בשטחים אינו מוסרי, אינו דמוקרטי ופוגע בביטחונה של המדינה. על ההצהרה שפרסמו בעיתון "הארץ", מסמך שלימים זכה לכינוי "מכתב הלוחמים", חתומים כיום 628 אנשי מילואים.
