כל הורה לתינוק שסבל מעווית המעיים יכול לומר דבר אחד בוודאות - בכי של תינוק, שעות על גבי שעות, יכול להיות דבר מאד מתסכל.
אך בעוד בכיו של התינוק מעורר אהדה אצל רוב ההורים, הוא יכול גם לעורר כעס והתעללות אצל אחרים.
קרוב ל-6% מההורים לתינוקות בני 6 חודשים הודו כי טלטלו, סטרו או חנקו את תינוקם לפחות פעם אחת בגלל בכיו של התינוק, כך עולה ממחקר שהופיע בגליון אוקטובר של "The Lancet".
נתון נוסף העולה מן המחקר הוא, כי לא נמצא קשר ישיר בין משך זמן הבכי להתעללות, אלא לתפיסה של הבכי על-ידי ההורים. "בכי מוגזם נמצא פחות רלוונטי מאשר תפיסתם של ההורים את הבכי ואי יכולתם לטפל בו כיאות", אמרה עורכת המחקר, פאולינה ורלוב ונהוריק. "לכן, הטיפולים צריכים להתמקד לא רק בבכיו של התינוק, אלא גם ביכולתם של ההורים לשליטה עצמית".
עוד הוסיפה ואמרה, כי "הורים צריכים לדעת כי תינוקות בוכים הרבה, וכי זו התנהגות אופיינית לגיל זה. אם הם חשים חרדה לגבי זה, או חשים שאינם יכולים לטפל במצב הם צריכים לפנות לעזרה".
במאמר מערכת נלווה, קלייר שרידן וננסי וולף, מבית חולים לילדים בקליפורניה אמרו, כי קיימת חשיבות לא לפרש שלא כהלכה את המחקר ולהסיק ממנו שהאשמה היא בבכיו של התינוק וכי הוא הגורם להתעללות.
"זוהי תגובתם החריגה של ההורים או של המטפלים לבכיו של התינוק המובילה להתעללות. עלינו לחקור, לתת הסברים ולהציע להם טיפולים פסיכולוגיים ולא להאשים את התינוק כגורם להתעללות שלהם עצמם", כתבו. הן ציינו גם כי טבעי ונורמלי לתינוק לבכות לפחות שעתיים עד שלוש ביום וכי תינוק אחד מכל שלושה יבכה גם יותר מכך.
הורים ליותר מ-3,000 תינוקות בגילאים בין חודש לששה חודשים ענו על שאלונים אנונימיים המתייחסים לפעולות בהם נקטו כדי להפסיק את בכיו של התינוק. כל ההורים התגוררו בהולנד.
החוקרים גילו, כי 5.6% מההורים טלטלו, סטרו או חנקו את תינוקם בן הששה חודשים כתגובה לבכיו. קרוב ל-4% מההורים לתינוקות בני 3 חודשים הודו כי נהגו כך גם הם, וכך גם 2.2% מההורים לתינוקות בגיל חודש.
בקרב הורים אלו, חניקה היתה התגובה השכיחה ביותר לבכי של תינוק בן חודש, כש-1.1% מההורים הודו בהתנגות זו. הורים לתינוקות בני 3 חודשים נטו לחנוק, לסטור או לטלטל את התינוק. הורים מתעללים לתינוקות בני שישה חודשים נהגו לטלטל את התינוק פי שניים מאשר לחנוק אותו או לסטור לו.
על-פי המחקר, הורים שתפסו את בכיו של תינוקם כמוגזם, הורים שהיו מובטלים או עבדו רק במשרה חלקית, ואלו שבאו מאזורים לא מתועשים היו בעלי הנטייה הגבוהה ביותר להתעלל בתינוקם.
עורכת המחקר ציינה, כי היקף הבעיה יכול להיות מוערך שלא כראוי במחקר זה מאחר והאו מבוסס על דיווח של ההורים עצמם.
ד"ר אדם אפונטה, יו"ר מחלקת אמבולטוריה ורפואת ילדים בבית החולים 'North General' שבניו יורק, אמר כי אינו מופתע מממצאי המחקר וכי הוא מסכים שהמרפאות (טיפת חלב) צריכות לבדוק כיצד ההורים מתמודדים עם הלחץ של תינוק חדש בבית ולהסביר להם לאיזו התנהגות יש עליהם לצפות מתינוקם.
"רופאי ילדים צריכים למוא את הזמן לביקורי בית אצל משפחות עם תינוק חדש ולשאול את ההורים 'אייך אתם מסתדרים?', אמר אפונטה. "חלק ממה שאנו צריכים לעשות הוא לנסות להבין את הדינמיקה בבית ולנסות לעזור להורים לפתח את כישורי ההתמודדות שלהם. אם אנו מרגישים כי ישנה אמא שכורעת תחת הנטל של תינוק חדש עלינו להשיג לה עזרה, לפעמים ביקורי אחות".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
