נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, השמיע אתמול (א', 14.11.04) בישיבת הממשלה טיעונים נגד עשר הסתייגויות שנשמעו בדיון הציבורי על המלצות בכר לרפורמה בשוק ההון:
1. עמית בקופ”ג: אל תחליטו בשבילי. אני רוצה שהכסף שלי יישאר בבנק
גם היום, הכסף של קופ”ג אינו נמצא בבנק. בבנק, בכלל, יש מעט מאד כסף - כדי לענות על ביקושים של הלקוחות למזומנים. היכן נמצא הכסף? חלקו הגדול מועבר לממשלה, תמורת אג”ח; חלקו היותר קטן ניתן לחברות עסקיות, תמורת מניות ואג”ח; חלק קטן מאוד מכספי קופות הגמל אכן מופקד בבנק, אבל כאן כדאי להזכיר: אין נוהל המחייב את קופת הגמל לבדוק או לערוך מכרז לפני כל הפקדה, כדי לבדוק מי הבנק המבטיח לה את התשואה הגבוהה ביותר; וגם הכסף הזה, לאחר שהוא מופקד, לא נשאר בבנק אלא ניתן על ידי הבנק כהלוואה ללקוח עסקי או פרטי, וכידוע יש לבנקים חובות רעים ומסופקים.
ראוי להוסיף, כהערה כללית, כי כל אימת שקופ”ג רוכשת, או מוכרת, אג”ח ומניות, עליה להחליט מי חבר הבורסה אשר יבצע זאת עבורה. גם כאן אין בדיקה שיטתית מי מוכן לתת את השירות תמורת העמלה הנמוכה ביותר, וההעדפה הטיפוסית היא לבצע פעולות אלה באמצעות בנק האם.
בכל מקרה, בדיווחים של קופ”ג אין כל מידע המאפשר לעמית לוודא כי בפעולותיה מול בנק האם אכן בודקת קופ”ג, באופן שיטתי ורצוף, תשואות ועמלות ביצוע, ומקבלת החלטות בהתאם לכך.
2. ועדי עובדים: אנו עומדים על זכותנו לקבוע היכן להשקיע את הכספים המיועדים להבטחת עתידנו
גם היום העמיתים לא קובעים היכן להשקיע את כספי קופ”ג. מי מחליט? הדירקטוריון, ועדת ההשקעות של הדירקטוריון וההנהלה של קופ”ג - במסגרת ההוראות והפיקוח של הממונה על שוק ההון במשרד האוצר.
3. סקר של איגוד הבנקים: 78% מהחוסכים בקופ”ג הבנקאיות מתנגדים להעברת קופ"ג מהבנקים לידיים פרטיות
מרבית הבנקים נמצאים כבר בידיים פרטיות, ואלה שעדיין לא - יופרטו; בלי לשאול, כמובן, את לקוחות הבנקים. לקוחות אלה מחזיקים בבנקים פקדונות בהיקף כפול ויותר - 450 מיליארד שקל - מאלה שמחזיקים העמיתים בקופ”ג - כ-200 מיליארד שקל.
הממשלה אף החליטה להפריט את שארית מניותיה בבנק לאומי לישראל בשיטה שטרם נוסתה אצלנו בעבר, ואיגוד הבנקים לא הזמין סקר לקוחות. סביר להניח שבין הבעלים העתידיים של קופ”ג יהיו חברות ביטוח, המנהלות היום כספי ביטוח חיים בהיקף של 100 מיליארד שקל, וגם הן פרטיות (וטוב שכך; הניהול הציבורי לא הוכיח את עצמו, כפי שמעידה ההסטוריה של קרנות הפנסיה).
4. ההמלצות מעבירות את הריכוזיות וניגודי העניינים ממקום אחד, הבנקים, למקום אחר - גופים חוץ-בנקאיים
לטענה זו כדאי להתייחס בשתי רמות - ברמה של המשק כולו: הריכוזיות אמורה לקטון באופן דרמטי בעקבות יישום המלצות הצוות. במקום דומיננטיות של שני בנקים גדולים במערכת הפיננסית, נקבל עוד מספר גופים פיננסיים שיתקרבו בגודלם לזה של הבנקים הגדולים, ולא מעט גופים בינוניים לצידם של הבנקים הבינוניים.
מבנה יותר מאוזן זה ישפר באופן משמעותי את היציבות הפיננסית במשק ויגדיל את התחרות. קופ”ג וקרנות הנאמנות יציעו לציבור שירותים בתחום האשראי וניהול תזרים המזומנים, אשר אינם נותנים כיום, כדי לא להתחרות בבנקים.
כלומר: הקטנת הריכוזיות תיצור תחרות לא רק משום שהיא תאפשר מבנה יותר מאוזן של המערכת, אלא בעיקר משום שהיא תסיר את המכשול הקיים היום לתחרות כאשר הבנקים שולטים גם על מרביתו של שוק ההון; ברמה של הגוף הפיננסי הבודד: יש אכן לארגן מחדש את הפיקוח על שוק ההון, בשל הגידול הצפוי בחשיבותו של השוק החוץ-בנקאי.
הצוות ממליץ לגבש המלצות בתחום זה עד ה-31.3.05. חשוב שמבנה הפיקוח יותאם למבנה הצפוי של המערכת הפיננסית כבר בראשיתו של תהליך ההפרדה של הקרנות והקופות מהבנקים, כדי למזער את הפוטנציאל של ניגודי עניינים.
5. לא מגדילים תחרות על ידי הוצאת מתחרים מהשוק אלא על ידי הוספת מתחרים
אי אפשר, ואין צורך, להוסיף לשוק הישראלי מתחרים הבנויים כמו הבנקים הגדולים, במתכונתם האוניברסלית. המשק הישראלי צר מלהכיל עוד בנק הפועלים או עוד בנק לאומי. מאידך, אם מופיע מתחרה, מתוך מערכת הבנקאות או מחוצה לה, רק על אחד מהשירותים שמציעים הבנקים הגדולים - כמו, למשל, כרטיסי אשראי, או ניהול קופ”ג, או אשראי ללקוח גדול, או ניהול קרנות נאמנות ושיווקן ב"מבצעים", או חיתום - לבנקים הגדולים יש עוצמה מספקת - ובכך הרי נוכחנו, כדי להכשיל אותו (ולגרום, אמנם, לעצמם הפסדים אותם ביכולתם לספוג).
הדרך היחידה להגדיל תחרות, במבנה הקיים של המערכת הפיננסית בישראל, היא להגביל את מרחב הפעילויות של הבנקים לשירותים בנקאיים הכרוכים בקבלת פקדונות ובמתן אשראי. האמצעים לכך הם איסור על בנקים להיות בעלים של קרנות פנסיה (החלטה שהתקבלה כבר), הגבלתם בחיתום ובאחזקות בחברות ביטוח (תהליך שיש להשלימו), והפרדת קופ”ג וקרנות הנאמנות. במלים אחרות: הפרדת הבנקים משוק ההון.
6. אבל בארה"ב המגמה הפוכה - מסירים את המחיצות בין הבנקאות לשוק ההון
הבעיה בישראל אינה רק ריכוזיות בבנקאות, אלא במערכת הפיננסית בכללה. ארה"ב לא היתה סובלת מצב בו לשני בנקים יש מעמד דומיננטי במערכת הפיננסית, כמו אצלנו: בארה"ב רוב האשראי העסקי מקורו בשוק ההון ולא בבנקים; בארה"ב מימון השקעות ארוכות-טווח בא משוק ההון ולא מהבנקים; בארה"ב קיים מיגוון רב של מתווכים פיננסיים, בעלי עוצמה שקולה ויותר, לזו של הבנקים, המתחרים זה בזה.
לאחר שיתגבשו בשוק, בעקבות יישום המלצות הצוות, גופים בעלי עוצמה הדומה לזו של הבנקים, אפשר יהיה לשקול מתן אפשרויות ליצירת קונגלומרטים פיננסיים, כפי שהבנקים מציעים.
7. רווחיות הבנקים, ולכן יציבותם, תיפגע
לא בהכרח, ואולי אפילו בכלל לא. דמי הניהול שהבנקים גובים היום בגין הפצת הקופות והקרנות מהווים תמורה להוצאות תפעוליות מחד, ולניהול תיק ההשקעות, כולל רווח, מאידך. כל העבודות התמחיריות מעלות כי רובם של דמי הניהול מיועד לכיסוי הוצאות תפעוליות.
כיוון שהבנקים ימשיכו להפיץ את הקרנות והקופות, הם ישמרו בידם את מרבית דמי הניהול שהם מקבלים היום. מאידך, הכנסתם תגדל מאחר שיותר להם להפיץ גם מוצרי חיסכון לטווח ארוך, וייווצר בסיס למתן שירות חדש ללקוחות: ייעוץ פיננסי אישי כולל, לרבות שקולי מס. המבנה החדש אכן ידרוש מהבנקים להתייעל, וברור כי זו תוצאה רצויה.
8. אין בעולם מודל של דמי הפצה הדומה לזה שהוועדה ממליצה
"העולם" חושב מחדש על המודל. לא מכבר הודיע התובע הכללי של מדינת ניו יורק על פתיחת חקירה נגד סוכנות הביטוח הגדולה בעולם, אשר תזעזע את המודל העסקי עליו מושתתת פעילותם של מתווכים פיננסיים בארה"ב.
התובע מאשים את סוכנות הביטוח בהטיית לקוחותיה לרכוש פוליסות ביטוח מחברות ביטוח אשר שילמו עמלות גבוהות יותר לסוכנות הביטוח, במקום למצוא עבורם את הביטוח המתאים ובמחיר הנמוך ביותר.
כך יהיה גם אצלנו אם הבנקים יורשו לגבות דמי הפצה מיצרני המוצרים הפיננסיים - קרנות הפנסיה או חברות הביטוח וקופ”ג שלא תהיינה בבעלותם - ולא במישרין מהלקוח. נוסף לכך, כלל לא ברור מהיכן נובעת הפסימיות של הבנקים לגבי יכולתם לגבות עמלות מהלקוחות בגין רכישת מוצרים פיננסיים.
הדיון שהתנהל בחודשים האחרונים בוועדת הכלכלה של הכנסת ובציבור, ובדיקה ממוקדת של מחלקת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, כל אלה העלו כי בכל מה שקשור לגביית עמלות, לבנקים יש עוצמה בלתי מבוטלת מול הלקוחות שלהם.
במילון אנגלי-עברי משנת תרפ"ט, בעריכת דר' יהודה אבן שמואל קופמן, מצאתי שלל תרגומים לעברית של המושג Broker: סרסור, ספסר, מתווך, איש הביניים, שדכן. אני בטוח כי לו הבחירה היתה בידי הבנקים הם היו מעדיפים את המושג "מתווך" והיו מוסיפים לו בוודאי את התואר "הוגן". ההמלצות המונחות היום על שולחן הממשלה תאפשרנה להם לצקת תוכן ממשי לתרגום זה.
9. הרפורמה תפגע בסוכני הביטוח כי היא תאפשר לבנקים לשווק מוצרי ביטוח
גם הסתייגות זו יש לבחון בשני מישורים - ראשית: האפשרות שתיפתח לבנקים למכור ביטוח חיים (לא מדובר בביטוח סיכונים שונים שאין להם מרכיב חיסכון דומיננטי) תהווה אמנם תחרות לסוכנים, אבל עוצמתה תהיה נמוכה לאחר שיושמו הוראות המפקח על הביטוח לגבי פריסת התיגמול לסוכני הביטוח במוצר זה.
סביר להניח שבנקים יציעו מוצרי ביטוח חיים פשוטים הדומים במהותם למוצרי קופ”ג, אשר גם להם יש כבר מרכיב ביטוחי מסוים, וינסו לחדד את ההבדלים בין שני מוצרים אלה. כל השינויים האלה הם לטובת הצרכן, כמובן, ויחייבו את סוכני הביטוח לשפר את התמחותם; שנית: מאידך נפתחת בפני סוכני הביטוח אפשרות, ונוצר גם תמריץ, להגדיר בצורה רחבה יותר את תחומי העיסוק שלהם.
במקום לעסוק רק בביטוח, יוכלו לעסוק בהפצת מוצרים פיננסיים שונים, כמו קרנות נאמנות, ובכך להשיב תחרות לסניפי הבנקים.
התחרות על הפצת מוצרים פיננסיים עתידה עוד להשתכלל משום שצפוי פיתוח נוסף של ההפצה הישירה מהיצרן ללקוח, אשר יסודותיו קיימים כבר היום, וכן פיתוח של מערכת ההפצה האלקטרונית.
סוכן הביטוח של היום יוכל למצוא עצמו בעתיד בכל אחד מאפיקי ההפצה: בבנקים, כעצמאי בהפצה של מיגוון מוצרים פיננסיים, במסגרת שירותי הפצה אלקטרונית של מוצרים פיננסיים, בתפקידי ייעוץ פיננסי ופנסיוני כולל, או בתפקיד בו נשא עד היום: סוכן של חברת ביטוח מסויימת. השתלבות במסגרת החדשה היא אמנם אתגר לסוכן הביטוח, אך שכרו בצידו.
10. מנכ"ל בנק בינוני: המלצות צוות בכר מאכזבות מכיוון שאינן נותנות מענה לסיבה העיקרית להקמת הוועדה - הריכוזיות במערכת הבנקאות
הטיפול בריכוזיות המערכת הבנקאית אינה צריכה להיעשות על ידי העדפת הבנקים הבינוניים תוך הגבלת הבנקים הגדולים. דרך טובה יותר היא חלופה חוץ-בנקאית. באשר לבנקים הבינוניים והקטנים - עדיף לראות קונסולידציה תוך כדי מיזוגים ביניהם. יישום המלצות הצוות יכול לספק פוטנציאל לשידוד מערכות אשר ייצור הזדמנויות למיזוגים כאלה.
הערה לסיכום
לצד הצורך לעסוק בפרטים כדאי לזכור את המטרה העליונה של הרפורמה המוצעת: לבנות את המערכת הפיננסית בצורה עמידה יותר לזעזועים, מעודדת תחרות ותומכת בצמיחת המשק כולו. כתוצר לוואי חשוב נקבל גם את חיזוק הצורך לקיים משמעת תקציבית (כלומר: ירידת נטל החוב הממשלתי לאורך זמן) ולשמור על יציבות מחירים. שווקים יותר משוכללים יגיבו מהר יותר לסטיות מהותיות מדרך זו. בנק ישראל תומך, כמובן, באימוץ המלצות צוות בכר, אשר בעיבודן היה שותף פעיל.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
