בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט נסים ישעיה, דחה תביעה שהגישה חברת אגר יהלומים בע"מ נגד בנק איגוד, וקבע כי הבנק פעל כראוי בעת שמכר חבילת יהלומים שמישכנה החברה אצלו.
התובעת, שעסקה בתקופה הרלוונטית בעסקי יהלומים, ניהלה במשך ארוכה חשבונות עסקיים בסניף הבורסה ליהלומים ברמת גן של בנק איגוד. במסגרת זו, העמיד הבנק לרשותה אשראים בסכומים ניכרים. כביטחון להבטחת החזר חובותיה, הפקידה החברה בבנק חבילות יהלומים שמושכנו לטובת הבנק.
הבנק מבקש לממש את המשכון כדי לכסות האוברדרפט
במהלך שנת 98' נוצרו בחשבונה של החברה יתרות חובה ניכרות אשר לא נפרעו, על-אף דרישות חוזרות ונשנות של הבנק. בחודש ינואר 99', הודיע הבנק לחברה כי בכוונתו לממש את היהלומים הממושכנים שהופקדו אצלו, על-מנת לכסות את יתרת החובה שלא נפרעו. ואולם, המימוש לא יצא אל הפועל מייד ומערכת היחסים העסקית בין הצדדים נמשכה עוד מספר חודשים, אשר במהלכן שיגר הבנק עוד מספר התראות והודעות על כוונתו לממש את המשכון.
במקביל, ניסו הן החברה והן הבנק למכור את חבילות היהלומים במחיר המירבי. לשם כך, איפשר הבנק למתווכים שונים מטעם החברה להציג את הסחורה לרוכשים פוטנציאליים ואף פעל באופן עצמאי, באמצעות מעריכי יהלומים מטעמו, למציאת רוכשים. ניסיונות אלה לא צלחו במשך תקופה ארוכה. לא עלה בידי הבנק או התובעת למכור את חבילת היהלומים במחיר סביר, למעט חבילה של כ-14 קרט שנמכרה במחיר של כ-16,000 דולרים.
בסופו של דבר ולאחר השתלשלות עניינים, עלה בידי הבנק למכור את חבילת היהלומים שנותרה בידו בסכום כולל של 170,000 דולר, כך שהתמורה הכוללת שהתקבלה אצלו ממכירת חבילת היהלומים המשועבדת עמדה על כ-186,000 דולרים. סכום זה קוזז, כמובן, מיתרת חובה של החברה לבנק, אם כי לא הביא לאיפוס מלא של החוב.
החברה: הבנק מכר בפחות ממחיר השוק
בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד מירית חביה, נטען כי חבילת היהלומים הממושכנת נמכרה על-ידי הבנק במחיר נמוך ממחירה בשוק או מהמחיר שניתן היה להשיג עבורה, לולא פעל הבנק בפזיזות וחיפזון, תוך הפרת הוראות חוק המשכון, חוק השומרים, התקנות והנוהג הקיימים בענף היהלומים, כמו גם שאר החובות הכלליות המוטלות על הבנק. החברה תבעה סך של 1.1 מיליון ש"ח, בגין הנזקים שנגרמו לה לכאורה.
הבנק, שיוצג על-ידי עורכי הדין אורי גאון וענת לנדור ממשרד ב. לוינבוק ושות', טען מנגד כי עו"ד אזוגי, שהיה אז נציג החברה, העביר בזמנו לבנק הצעה של יהלומן לרכוש את החבילה בסכום של 120,000 דולרים. הבנק הסביר, כי סירב להצעה וביקש שהות על-מנת לאפשר לו למכור את היהלומים במחיר גבוה יותר.
עו"ד אזוגי פנה שנית והפעם הביא הצעה על סך 150,000 דולרים, כשהוא לוחץ על הבנק לקבל את ההצעה, בין היתר באמצעות איום מרומז במכתב, כי אם לא ייענה הבנק להצעה, הוא יישא באחריות ובנזקים שייגרמו לחברה בעקבות זאת. הבנק סירב שוב וביקש שהות לנסות להשיג הצעה גבוהה יותר.
הבנק מוצא קונה ב-170,000 דולר
נציגי הצדדים ערכו פגישה, בה סיכמו כי יועמדו לרשות הבנק 3 חודשים לנסות למכור את היהלומים, ואם לא יצליח, אלה יימכרו למציע מטעם חברת אגר בסך של 134,000 דולרים. ואולם, כשבוע לאחר מכן התקשרה נציגת הבנק לעו"ד אזוגי והודיעה לו כי הבנק קיבל הצעת רכש לגבי היהלומים בסכום של 170,000 דולרים.
אזוגי הבטיח לחזור אליה בטל' עוד באותו יום, אולם בפועל חזר אליה רק כעבור שבוע, לאחר שהיהלומים נמכרו במחיר האמור. אזוגי העיד, כי "הייתי ממש בשוק" כשנציגת החברה הודיעה לו על מכירת היהלומים. הוא תהה מדוע לא הודיעו לו על-כך. הבנק טוען, כי לא היה עליו להודיע על המכירה, משום שהתרה כבר בחברה כמה פעמים שבכוונתו לממש את היהלומים.
בית המשפט דחה את כל טענות חברת היהלומים וקיבל בפסק הדין את טענות הבנק. השופט נסים ישעיה קבע, כי מכירת היהלומים על-ידי הבנק נעשתה בהסכמת אגר יהלומים ובידיעתה, והחברה עצמה היא שהפעילה לחץ על הבנק למכירת היהלומים במחיר נמוך מהמחיר שבו נמכרה לבסוף ועל-כן אין ממש בתביעתה.
ביהמ"ש: "התנהגותו של עו"ד אזוגי תמוהה"
בית המשפט אף קבע כי התנהגותו של עו"ד אזוגי תמוהה. "תהייה זו וההתנגדות שהובעה על-ידי התובעת ובא כוחה למכירת היהלומים במחיר שנמכר, לאחר ביצוע העסקה, מעוררים תהייה ונשמעים תמוהים, שהרי עו"ד אזוגי היה זה 'שלחץ' על הבנק, בשם התובעת, להסכים למכירת יתרת החבילה ב-134,000 דולר", קבע השופט. "התנהגות זו, בנסיבות אלה, היא תמוהה ומעוררת חוסר אמון".
השופט לא חסך בביקורתו על התובעת. "ההתנגדות למכירה ו'השוק' בו נתקף עו"ד אזוגי, כדבריו, לשמע דבר המכירה ב-170,000 דולר בנסיבות אלה, מצביעים, איפוא, על נסיונות בלתי כשרים להעדיף נושים ו'להוציא' את חבילת היהלומים מהבנק במחיר נמוך, שאינו משקף את מחירם האמיתי בשוק באותה עת, או על גירסה מאוחרת, אשר נולדה במוחה של התובעת, או בא כוחה, כדי לבסס עילת תביעה נגד הבנק".
"טענות התובעת גובלות בעזות מצח"
עוד קבע השופט ישעיה, כי "הדעת ושורת ההגיון נותנים כי מכירת היהלומים במחיר גבוה יותר, כפי שאירע בפועל, היתה אמורה להתקבל בברכה על-ידי התובעת, שהרי יתרת חובה לבנק היתה קטנה בהתאם". הוא ציין, כי "העלאת טענות על-ידי התובעת, לפיהן מכר הבנק את היהלומים במחיר הנמוך בהרבה משווים וכי לא ביצע הערכה ראויה בטרם המכירה, גובלת בעזות מצח".
כן קיבל בית המשפט את גרסת הבנק, לפיה סיכם עם התובעת שהוא יהיה רשאי למכור את היהלומים בכל מחיר הגבוה מהסכום אותו הצליחה החברה להשיג עבור חבילת היהלומים. בית המשפט קבע, כי "הבנק פעל על-בסיס ההסכמות שהושגו בין הצדדים בפגישה" האמורה, ומשכך מתייתר הצורך לדון בטענות התובעת בדבר ערכה של חבילת היהלומים וההליכים בהם היה על הבנק לנקוט במהלך המכירה וקודם לה.
הבנק פעל גם לפי חוק המשכון
השופט דחה את טענת החברה, לפיה פעל הבנק בניגוד להוראות סעיף 19 לחוק המשכון, לפיו היה עליו להודיע על דבר מימוש המשכון, היינו מכירת היהלומים, מראש ובטרם ביצוע המכירה בפועל. "טענה זו אין בה ממש, ומוטב היה שלא היתה מועלית שכן הנסיבות שהוכחו בפני מצביעות בעליל על קיומן של כל הוראות סעיף 19 הנ"ל, לרבות מתן הודעות מתאימות לתובעת, ועל מימוש המשכון כדת וכדין".
חברת אגר יהלומים חוייבה בהוצאות המשפט של הבנק בסך 50,000 ש"ח.
ת.א. 1634/00 אגר יהלומים בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ
