|
|
|
|
גירסתו לא התקבלה בביהמ"ש. שלמה שרף [צילום: אתר אוהדי מכבי חיפה]
|
|
|
|
|
בית משפט השלום בכפר סבא חייב את מאמני הכדורגל שלמה שרף ויצחק שום לשלם סך של 50 אלף ש"ח לבני הזוג קרסנושינסקי, שאת חנותם שכרו ברחוב טשרניחובסקי בעיר.
שרף, מאמנה לשעבר של נבחרת ישראל בכדורגל, ושום, שהיה עוזרו בנבחרת, שיתפו פעולה גם בעסקים. ברשותם סוכנות לרכבי וולבו והונדה אותה ייסדו בשנת 91'. "סוכנות השרון בע"מ" מוקמה ברחוב טשרניחובסקי 38 בכפר סבא, על שטח אותו שכרו מנחמיה ורחל קרסנושינסקי.
האם נחתם הסכם שני בע"פ?
בהסכם השכירות השני שנחתם בין הצדדים בשנת 98', והיה בתוקף עד לשנת 2003, סוכם כי דמי השכירות החודשיים יעמדו על 2,000 דולרים בתוספת מע"מ, שישולמו חצי שנה מראש. בהסכם נקבע גם מנגנון הצמדה של דמי השכירות, לפיו מחצית מהסכום החצי שנתי יוצמד למדד ומחציתו האחרת תוצמד לשער הדולר נכון ליום התשלום.
עוד הוסכם, כי כל שינוי בהסכם ייעשה בכתב. בסופו של דבר, פינו שום ושרף את השטח בנובמבר 99', עת עברו לחנות גדולה יותר באזור התעשיה של כפר סבא. לא היתה מחלוקת על-כך שהצדדים ניהלו מו"מ בעל-פה בעניין מציאת שוכרים חלופיים, ובעלי השטח הסכימו לכך, ובלבד שיחולו עליהם תנאי הסכם השכירות המקורי וששרף ושום יהיו אחראים על תשלום דמי השכירות.
הטיעון של שרף ושום אינו סביר מבחינה כלכלית
בתביעה שהגישו בעלי השטח לבית המשפט, באמצעות עו"ד נחמן גולדברג, אמרו התובעים כי הם לא הסכימו לחתום על הסכם שכירות חדש או לשנות את ההסכם המקורי, מלבד הוספת השוכר החדש. גם שום ושרף הודו, כי לא שילמו עבור הפרשי ההצמדה בשנתיים הראשונות להסכם, ואלה נגבו מהם בשנת 2000 רק בעקבות נקיטת הליכי הוצאה לפועל, באמצעות שטרי חוב שהיו בידי המשכירים. עם זאת, עבור התקופה שבין נובמבר 2000 ועד תום ההסכם, עדיין לא שולמו ההפרשים.
שרף ושום טענו מנגד, באמצעות עו"ד ארצי בן-יעקב, כי בינם ובין בעלי השטח נחתם הסכם שכירות חדש בעל-פה, בו ויתרו הבעלים על הפרשי ההצמדה בתמורה להשקעה שלהם בנכס. התובעים טענו, כי טענה זו אינה עומדת במבחן של היגיון כלכלי, משום שעל-פי ההסכם הכתוב, ממילא לא היו זכאים השוכרים לתמורה כלשהי בגין שיפורים או השקעות במושכר.
השופטת רחל קרלינסקי כתבה בהחלטתה, כי יצחק שום אמנם פירט בתצהיר שהגיש תוספות שונות שהוסיפו השוכרים לחנות, כמו ויטרינות, מזגן, מסגרות אלומיניום, תקרה אקוסטית, תאורה וכו', אולם "לא צויינה ואף לא הוכחה כל טענה בדבר שווי ההשקעה ולו על-מנת לשכנע בסבירות טענת הוויתור".
השופטת: "לא הוכח קיומו של הסכם מאוחר בע"פ"
היא קבעה, כי שום ושרף לא הוכיחו קיומו של הסכם מאוחר שנחתם בעל-פה. "הגם ששוכנעתי כי הצדדים סטו מההסכם, עת שניתנה הסכמת התובעים לפינוי והכנסת השוכר החדש, אולם אופי מתן ההסכמה וביטויה בהתנהגות הצדדים, מלמד על החלת הסכם השכירות המקורי גם לתקופה שלאחר פינוי המושכר".
"לא סבירה או הגיונית בעיני גירסה, על-פיה ויתור התובעים היה גורף בלא לדעת לשום את 'ערכו' של הוויתור, באשר גם השוכרים לא טענו כי דובר על סכום מסויים או הערכה מסויימת ואף לא הוכיחו את שווי ההשקעות".
לפיכך, חייבה השופטת קרלינסקי את שרף ושום לשלם לתובעים סכום של כ-44,500 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 5,500 ש"ח.
ת.א. 3976/03 נחמיה קרסנושינסקי ואח' נ' שלמה שרף ואח'
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
