"עמרי שרון איים על רב בכיר: <br>'אם תעסוק בהינתקות - תטופל'"

"עמרי שרון, האיש החזק והבן של ראש הממשלה, שיגר שליח לאחד הרבנים החשובים בארץ שהתבטא בנושא, וזה מסר אזהרה בשם עמרי בנוסח זה: 'אם תמשיך להתעסק בנושאי ההינתקות - תטופל'". כך טוען הרב דוד מאיר דרוקמן, רבה של קריית מוצקין, בראיון לשבועון החרדי "שעה טובה".

חבר הכנסת עמרי שרון מסר בתגובה: "אין לדברים קשר למציאות".

הרב דרוקמן אומר עוד בראיון, כי "היום מתנהל טרור במדינה נגד מי שמעז לפצות את הפה. ראשית, כי זה שלטון של טרור". כשנשאל האם האיומים לכאורה משפיעים והאם הרבנים מפחדים, אמר: "טבעי שבמצב דברים כזה של טרור, יש כאלה שחוששים. למעשה זה לא חדש. פעם עשינו כינוס אצל אחד האדמו"רים החשובים ובאמצע הכנס הגיעו נציגי מודיעין המשטרה כדי לצלם את הנוכחים. מאז, הרבנית לא מאפשרת לערוך בבית אירועים הקשורים למלחמה נגד הממשלה".

"מנסים לגרור אותי לפרובוקציות"

הרב דרוקמן סיפר, כי גורמים שונים מנסים לגרור אותו לפרובוקציות מכוונות. "אחרי כל הופעה בתקשורת אני מקבל טלפונים מאנשים שמציגים עצמם בכל מיני צורות. כמו למשל אחד שמתקשר כל פעם ומציג עצמו כנציג של העיתון הגרמני ´דר שפיגל´. הוא שואל שאלות 'תמימות', ואני עונה תשובות בהתאם, כי אני רגיל לכאלה טלפונים. ישנה 'עיתונאית' אחרת שמתקשרת אליי בכל פעם, ואומרת לי ש"צריך לצאת נגדם בנשק", או שואלת 'מה אתה אומר על המתייוונים של היום? צריך לנהוג כמו מתתיהו'".

הרב דרוקמן, המשתייך לזרם של חב"ד, ידוע בפעילותו ובהתבטאויותיו נגד תוכנית ההינתקות, הן באופן אישי כרב העיר והן כחבר בעמותת 'רבני פיקוח נפש'. דבר זה מעורר את זעמם של גורמים שונים, אבל הרב דרוקמן לא מתרגש. "פעם כתב רדיו שאל אותי: 'איך אתה, כרב, מביע דעות?'. שאלתי אותו מיניה וביה: איך אתה, כשדר, מביע דעות? 'מה פירוש', הוא התפלא, 'זה התפקיד שלי'. השבתי לו: 'זה גם התפקיד שלי'".

לדבריו, "התפקיד של רב הוא לדבר. אם מישהו חושב שהתפקיד של רב הוא לחלק קומפלימנטים ולחייך, אז זו טעות בכתובת".

'לא שמים' על הרבנים הצבאיים

כשנשאל באשר לדילמה בהם מצויים, אולי, הרבנים המשרתים בצבא, לרבות הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף ישראל וייס, הנאלצים לסייע בתוכנית ההינתקות, לפחות בכל הנוגע להעברת בית העלמין מגוש קטיף, נזכר הרב דרוקמן בזכרונות עבר. "כבר היינו בסרט הזה. רבנים משתפי פעולה היו ברוסיה למכביר. אבל ברוסיה הסובייטית הם חששו מעינויים במרתפי הק.ג.ב. מכוויות בכל חלקי הגוף, מכדור בראש, ולפחות היו אנוסים. אבל כאן, ברבנות הצבאית שם המשחק הוא כבוד וכסף. נקודה. אוי לנו שרבנים מוכנים למכור את מצפונם ואת מעט היראת שמים שלהם".

הרב דרוקמן סבור, כי "ברור שהם צריכים להתפטר. בכל מקרה, את מעמדם איבדו לחלוטין, אני לא מאמין שמישהו יתייחס ברצינות לפסקים שלהם. מבחינה ציבורית למעשה הם כבר לא צריכים להתפטר, כי הם כבר 'התפוטרו' על-ידי הציבור. איש הרי לא מתייחס אליהם ברצינות, והם נתפסים כמו 'הרב מטעם'. אבל זה לא פלא שכך מתנהגים רבנים ברבנות הצבאית, בימים בהם ממנים בצבא קאדים וכמרים כדי 'לספק את צרכי הקבוצות הדתיות בצה"ל'".

אגב, הרב הראשי וייס, שהתפרסם לאחרונה כמי שאמר כי אין לסרב פקודה לעקור את היישובים, אמר היום כי אילו היה רבו, הרב הראשי לשעבר אברהם שפירא, מורה לו לפשוט את מדיו, היה עושה כן. "אני ישבתי אצל הרב שפירא ומעולם לא שמעתי את הרב שפירא באמירה שעליי לפשוט את מדיי".

אם הרב שפירא היה מורה לי לפשוט את המדים, אמר בראיון לנחום לנגנטל בערוץ 1, "לא הייתי כאן, והיית מראיין מישהו אחר". בראיון לשבועון 'בשבע' של ערוץ 7, אמר הרב וייס כי כל זמן שנושא עקירת היישובים אינו רלוונטי, אין בכוונתו לחשוף את כל הדעות ששמע מהרבנים עימם התייעץ. הרב וייס הסכים, כי ייתכן שהתבטאויותיו היו מוקדמות מדיי, ולא היה צורך לצאת בהצהרות בנושא בשלב זה.

משל הממחיש שהציבור מקובע במחשבותיו

לדברי הרב, הציבור מקובע במחשבות שלו. הוא מדגים זאת בעזרת בדיחה: "פרופסור לפסיכיאטריה בא לבדוק את הנעשה במוסד לחולי נפש. הוא רואה שניים שאמורים להיות מאושפזים, כשהם משחקים שחמט. הוא עוקב אחרי המשחק, ולא מזהה כלל סימפטומים פסיכוטיים. לידם עומד אחד זקוף כמי שבלע מטאטא. הוא נכנס עם השניים לשיחה, ואלה מדווחים לו כי להם אין בעיה פסיכיאטרית, וכי רק זה שעומד סובל מסימפטומים: הוא משוכנע שהוא פנס רחוב. אמר להם הפסיכיאטר: 'אז אולי תסלקו אותו שלא יעמוד כמו קלוץ'? 'מה אתה מדבר?', הם עונים לו, 'אם נסלק אותו יהיה חושך'".

והנמשל, לפי הרב? "יש שמדברים על-כך שהמדינה סוגרת מועצות דתיות, מרעיבה אברכים ומתירה תועבה, שהיא כבר אינה מדינה יהודית, ומה המסקנה מבחינתם? דילמה, האם אתה מפסיק לומר, תוך כדי עמידה פטריוטית, בתפילה לשלום המדינה [את הביטוי] 'ראשית צמיחת גאולתנו'? ואז פנס הרחוב מבית המשוגעים יכבה. זה חלק מהמחלה. לאנשים קשה להשתחרר מאמונות שהתרגלו להאמין בהם על אף שהתנאים כבר השתנו לחלוטין, גם לפי דרכם".