בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה (28.12.04) את אחמד אל-סנע משורה של עבירות שיוחסו לו, לאחר שקבע כי לא ניתן לומר בוודאות שהשוטר המעיד נגד אל-סנע, אכן זיהה אותו בוודאות, משום שראה אותו רק למשך כשנייה לערך.
בפני בית המשפט הובא סיפור שגרתי למדיי של הבדואים מהנגב הנוהגים בפראות בכבישי הדרום, בדרך כלל גם בלי רישיון נהיגה תקף. מדובר בתופעה ידועה, עליה עמד לאחרונה גם חבר הכנסת טאלב אל-סנע, המודאג ממספר ההרוגים הגדול יחסית של בדואים בתאונות דרכים בנגב.
כתב האישום המקורי שהוגש נגד אל-סנע כלל שני סעיפי אישום, אולם הפרקליטות חזרה בה מהסעיף השני, שייחס לו עבירה של החזקת רכוש גנוב.
נהג בפראות תוך סיכון נהגים אחרים
בסעיף האישום הראשון נטען, כי בחודש יוני השנה נהג הנאשם בצומת היציאה מהיישוב עומר לכיוון כביש 60, ברכב מסוג טויוטה כסופה, שהמשטרה לא הספיקה לרשום את מספרו, מבלי שיש ברשותו רשיון נהיגה. אל-סנע חלף בסמוך לניידת משטרה, והשוטר שחר בובליל הורה לעצור באמצעות מערכת הכריזה והפעלת האורות המהבהבים. ואולם, כך נטען, אל-סנע לא ציית להוראות השוטר ופתח בנסיעה מהירה אל מחוץ ליישוב עומר, כשהניידת דולקת אחריו כל העת ומורה לו לעצור.
על-פי הנטען, אל-סנע הגיע לכביש באר שבע-צומת שוקת, שם פנה לכיוון צומת שוקת כאשר הכביש עמוס בכלי רכב. לטענת המשטרה, הוא נסע תוך 'זיגזוג' מהיר בין נתיבי הכביש, תוך ביצוע עקיפות פרועות של מספר כלי רכב, שלמרבה המזל הצליחו לחמוק מהתנגשות איתו, כשהם בורחים לשוליים. כך המשיך המרדף עד סמוך למתחם שבט סמהדנה, שם סטה אל-סנע מהכביש ונסע עם רכבו במהירות בשטח, כשהניידת עדיין דולקת אחריו. הוא המשיך בנהיגתו בשטח לכיוון השבט שלו - שבט טארבין אל-סנע, ועם הגיעו למתחם השבט הוא נעלם.
כתב האישום ייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והסתייעות ברכב לביצוע פשע. אל-סנע כפר בעובדות המיוחסות לו, וטען באמצעות עו"ד דוד ירון, כי לא נכח במקום וכי בכלל אין ברשותו רכב או רישיון נהיגה.
כתב האישום מבוסס רק על עדות השוטר
כל שהיה בידי התביעה הוא עדותו של השוטר שחר בובליל מתחנת העיירות, שהעיד: "נסעתי שם בנסיעה די איטית בתוך היישוב [עומר], כשזיהיתי שחולפת מולי מכונית מסוג טויוטה קורולה. גם היא נסעה במהירות איטית. כשהגעתי במקביל אליה, חלפנו אחד על פני השני, זיהיתי את נהג הרכב אחמד אל-סנע - הנאשם".
בובליל העיד עוד, כי אינו זוכר את מספר הרכב בו נהג הנאשם וגם לא רשם אותו. לדבריו, תחילה לא ייחס חשיבות לרכב. אחר שזיהה את הנאשם, הוא רצה לבדוק פרטים היות ומדובר באיזור מוכה פריצות, הוא סימן לנאשם לעצור. או אז, החל הנאשם להגביר מהירות ובלהט המרדף לא הספיק לקחת את מספר הרכב.
השוטר: אני והנאשם מכירים מהעבר
האירוע היה בשעת צהריים ובאור יום מלא. כשנשאל השוטר מניין לו שאל-סנע היה נהג הרכב, השיב שמהרגע שביצע פניית פרסה שמר על קשר עין עם הרכב, עד שהוא ירד אל השטח לכיוון השבט. הוא העיד, כי "אני מכיר את הנאשם מעבודתי במשטרה. אני מכיר אותו מזה כ-5 שנים... הנאשם גם מכיר אותי". לדבריו, ביום מעצרו, פנה אליו הנאשם בשמו וביקש ממנו כוס קפה.
השופטת חני סלוטקי החליטה שלא לקבל את עדות השוטר. היא כתבה בהחלטתה, כי "אין לי ספק כי השוטר מאמין שהנאשם, הוא זה שאותו ראה כשנסע מולו וחלף על פניו, כשהמרחק ביניהם הוא של כ-3 מטרים. יחד עם זאת, נותר בליבי ספק אם למרות מסקנתי, לפיה, אין להטיל דופי במהימנות השוטר, אכן היה זה הנאשם אותו ראה השוטר".
היא ציינה, כי אל-סנע לא נעצר ביום האירוע, אלא כעבור כחודש ימים, וכי זיהויו נעשה רק על-פי מראה פניו ולא על-פי נתונים נוספים, כמו הרכב בו נהג. "אין חולקין כי קיימת היכרות של מספר שנים, בין השוטר ובין הנאשם", נימקה השופטת את החלטתה. "מטבע הדברים, לא הובהרה עד תום מהות ההיכרות; האם מדובר בהיכרות קרובה, שאינה יכולה להשאיר מקום לספק, או בהיכרות רחוקה יותר".
"השוטר ראה את הנאשם למשך 1.22 שניות"
"על-פי חישובי הסניגור", ציינה השופטת סלוטקי, "ראה השוטר את הנהג בסך הכל 1.22 שניות. אין בידינו נתונים לקביעת מהירות נסיעתם ולכן לא ניתן לחשב במדוייק את משך הזמן שבו ראה השוטר את הנהג, אך מכיוון ששניהם היו בנסיעה אין ספק כי מדובר בזמן קצר מאוד, כהרף עין, שכן השוטר ראה את פני הנהג רק באותו פרק זמן קצר, בו חלפו בנסיעה האחד על פני השני, בכיוונים נגדיים. לאחר מכן, אמנם השוטר לא איבד קשר עין עם הרכב אחריו דלק, אך הוא לא ראה את פני הנהג".
"השוטר אינו זוכר את בגדיו [של הנאשם] ולא את צבעם, אינו זוכר אם לנאשם שיער ארוך יותר ממה שיש לו כעת, אינו זוכר אם הנאשם היה מגולח", הוסיפה השופטת.
השופטת ציינה, כי "גם העובדה שהיה לנאשם מניע לברוח מהשוטר, שכן אין ברשותו רשיון נהיגה, אינה יכולה להסיר את הספק... התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר, ועל-כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק".
ת.פ. 8160/04 מדינת ישראל נ' אחמד אל-סנע
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
