המולה, צעקות, כלבים מתגוששים ביניהם בחמת זעם, ויד אוחזת בסכין ננעצת בחזהו של אדם המתמוטט לאיטו אל מותו. רצח? הריגה? או שמא פגיעה בשוגג תוך כדי הגנה עצמית?

כך פתח היום (ג', 18.1.05) בית המשפט המחוזי בחיפה את הכרעת הדין במשפטו של ברק צרפתי, שזוכה מאשמת רציחתו של אבינועם שושן, בעת שפרצה תגרה בין כלביהם של השניים בטיילת בחיפה. בית המשפט החליט להרשיע את שושן בהריגה בלבד. חברו, אושרי מלול, הורשע בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה וזוכה מעבירה של סיוע להריגה וסיוע לאחר מעשה.

לפני ואחרי הכרעת הדין, פרצה מהומה באולמו של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט מיכה לינדנשטראוס, לאחר שמשפחתו של שושן ומשפחתו של צרפתי החלו להתעמת ביניהן. המהומה רק גברה, כאשר בתום הכרעת הדין הורו השופטים לעצור את צרפתי, שהיה נתון במעצר-בית.

קטטת כלבים הופכת לקטטה בין הבעלים

נגד צרפתי, בן 21 מחיפה, הוגש כתב אישום שייחס לו את רציחתו בדקירות אולר של אבינועם שושן בחודש מאי 2003, בחוף הים בחיפה. אבינועם ואשתו ענת ישבו ליד אחד השולחנות בקפה "נירוונה" שבטיילת שפת הים בחיפה, ועימם שני כלביהם. אחד מהכלבים רץ לעבר כלבם של ברק צרפתי ואושרי מלול, ואז בעט צרפתי בראשו של הכלב.

ענת ניגשה לעבר השניים והחלה לצעוק על ברק וזה השיב לה בקללות ובטונים גבוהים. בשלב זה, נזעק גם אבינועם למקום והחל ויכוח בינו לבין ברק. צרפתי ומלול החלו להכות את אבינועם, וכאשר ענת ניסתה לסייע לו, אחז בה מלול בחוזקה, כדי שלא תתערב, ואף היכה אותה באגרוף בפניה, תוך שהוא מזהיר אותה כי ייאלץ להכותה למרות שהיא בחורה. ענת הושיטה את ידה והצליחה לתפוס בשערות ראשו של ברק, אך אושרי מלול גרר אותה משם והמשיך לאחוז בה בחוזקה, שעה שברק המשיך להכות בצרפתי.

בשלב כלשהו, שלף ברק אולר מכיסו ונעץ את להבו היישר בליבו של אבינועם, שכתוצאה מכך נפח את נשמתו. ברק נמלט בריצה ואושרי אחריו תוך שהוא אוחז בכלבם, לכיוון מגרש החניה שמעל נירוונה. שם נכנסו השניים למכונית המאזדה של אושרי ובדרך אספו את חברתו של ברק, שהיתה עימם במהלך האירוע.

צרפתי: פעלתי מתוך הגנה עצמית

המקרה המזעזע הסעיר את המדינה בעת שאירע וגם כמה חודשים לאחר מכן, כאשר שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר, קיבלה את הערר שהגיש צרפתי, והורתה לשחרר אותו למעצר-בית [ראו קישור]. נזכיר, כי צרפתי עדיין נאשם אז ברצח ולא בהריגה.

צרפתי טען, באמצעות עו"ד דוד יפתח, כי כל מה שעשה היה מתוך הגנה עצמית. לטענתו, בעת שהיה מוטל על הרצפה, גיששה ידו הימנית ונתקלה בחפץ, שהיה מונח על הרצפה. הוא התרומם בתנועה של "ניעור", תוך שהוא מניף את זרועותיו לאחור, ותוך כדי כך פגע באמצעות אותו חפץ, שבדיעבד נתברר כסכין, בליבו של המנוח.

אושרי מלול טען, באמצעות עו"ד רונן חליוה, שלא היה מעורב כלל בתגרה וכי לכל אורכה אחז בכלב ולא הרפה ממנו, וכל תשומת ליבו היתה נתונה לכלב והוא "לא ראה מה קרה עם ברק, מה ברק עשה, מה נעשה לו, אם ברק מכה או מקבל מכות ולא ראה אם שולחנות נפלו".

השופטים: גרסתו של יצחקי הזויה ומופרכת

הנשיא מיכה לינדנשטראוס והשופטים יצחק דר ויצחק עמית, בררו את בליל העדויות הרבות שנשמעו, והעדיפו את עדויותיהם של ענת שושן ושל רונן ארנרייך, עובר אורח שהיה "היחיד שמסר בעדותו כי ראה את השנייה בה נדקר המנוח". השופטים ציינו, כי עדותה של ענת מהימנה ומשקפת את הדברים כפי שראתה אותם. "היא לא הגזימה בתיאוריה על אף הטראומה הקשה שעברה עם אובדנו של בעלה המנוח".

גרסת ההגנה העצמית של צרפתי נדחתה, משום שלא נתמכה על-ידי הראיה, הסכין הקטלנית לא נמצאה בתום האירוע (מה שחיזק את הסברה שמדובר באולר שלו) וכיוון תעלת הדקירה בגופו של שושן - "כל אלו שוללים את גרסתו". השופטים ציינו, שגרסתו "הזויה לחלוטין, בלתי מתקבלת על הדעת, ופרי המצאה של הנאשם. רק אדם תמים במיוחד, המנותק מן המציאות העובדתית בתיק, 'יקנה' גירסה זו". השופט לינדנשטראוס הוסיף, כי "גירסת מציאת הסכין על הרצפה, בזירת העבירה, בעת האירוע, מופרכת לחלוטין, והנאשם צרפתי לא הצליח אפילו לעורר, בסוגיה זו, ספק סביר".

הריגה או רצח?

הפרקליטות ביקשה, כאמור, להרשיע את צרפתי ברצח בכוונה תחילה, עבירה שהעונש עליה הוא מאסר עולם. ואולם, השופטים קבעו כי יסודותיה של עבירת הרצל - החלטה להמית, הדם הקר (היעדר קינטור) וההכנה - אינם מתקיימים כולם.

השופט לינדנשטראוס ציין, כי "הדקירה במקרה זה, בעת קיומם של 'רוחות לוהטות' וחילופי מהלומות ודברים, תוך כדי מהומה הנוצרת במקום, שניות לאחר שהנאשם ברק צרפתי נמשך בשערותיו מאחור, אינה מאפשרת קביעה כי באותו שבריר של שניה, בו נדקר המנוח, התגבש אצל הנאשם היסוד של 'ההחלטה להמית', או ליתר דיוק: לא הוכח כאן, מעל לכל ספק סביר, כי נתקיים בנאשם היסוד של 'ההחלטה להמית' ברמת הוודאות הנדרשת להרשעה בעבירת רצח".

השופטים דר ולינדנטראוס ציינו עם זאת, כי "העבירה שביצע הנאשם ברק צרפתי בדקירת המנוח, קרובה כחוט השערה לעבירת הרצח". הם דחו את גרסתו של אושרי מלול, שהכחיש כי פגע בענת שושן ושבר לה את השן, והרשיעו אותו בעבירה של חבלה חמורה. השופט יצחק עמית היה בדעת מיעוט וסבר שיש לזכותו מעבירה זו. כל ההרכב הרשיע את מלול בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, בשל חלקו בתקיפת אבינועם שושן.

ענת שושן אמרה לאחר הכרעת הדין, כי "הקללות והנאצות של בני משפחות המורשעים לא מזיזים לי ואני אטומה אליהם לחלוטין. אני מרגישה כמו בסרט מטורף ושואלת את עצמי שוב ושוב מה אנחנו עושים פה ואיך זה בכלל קשור אלינו. אין מילים לתאר כמה אני מתגעגעת לאבינועם".

[ת.פ. 208/03]