שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, התמנה (יום ה', 10.2.05) על-ידי הוועדה לבחירת שופטים לכהונת המשנה לנשיא בית המשפט העליון.
חשין צפוי לפרוש בעוד כשנה מכס השיפוט ולצאת לגמלאות עת ימלאו לו 70 שנים. הוא נחשב ללא ספק לאחד השופטים הצבעוניים ביותר בישראל, ובוודאי בבית המשפט העליון. הוא ידוע בעיקר בשפתו העשירה, בפתגמים ובמשלים בהם הוא משתמש באופן תדיר.
עם זאת, חשין נחשב גם לשופט מעורר מחלוקת, אשר ידוע בדעתנותו מחד-גיסא, ובמזגו הסוער מאידך-גיסא. בלא מעט פעמים מצא עצמו חשין מתעמת ישירות עם עמדותיו של הנשיא ברק והתפיסות אותן הוא מייצג.
עם הדוגמאות הבולטות ביותר לחילוקי הדעות בין השניים ניתן למנות את פרשת בנק המזרחי, בה הכיר בית המשפט העליון בחוקי היסוד כחוקתה של מדינת ישראל. בפסק דין זה עמד חשין בתוקף, ובניגוד לדעת ברק, כי חוקי היסוד אינם חוקה. גם בפרשת גיורא סנש התנגד חשין להחלת חופש הביטוי על אמירה לא נכונה שנאמרה על חנה סנש כאילו בגדה במדינה. חשין, בניגוד לברק, גרס שזהו קו אדום שאסור היה לחצותו, וכי אין להגן על ביטוי משמיץ שכזה. דעתו כאמור שוב לא התקבלה.
גם בפרשת השילוט בשפה הערבית מצא עצמו חשין מצידו השני של המתרס, שוב בדעת מיעוט, כאשר בפסק דין ארוך ומבריק התנגד להחלת השילוט בשפה הערבית בה תמך ברק. חשין טען אז כי העותרים, ארגון עדאללה והאגודה לזכויות האזרח, אינם מייצגים אנשים שנפגעו מכך, אלא נהפוך הוא: מהעדויות עולה כי איש לא נפגע מכך, וכי כל תכלית העתירה היא השגת הישגים פוליטיים לעותרים. כל זאת כאמור בניגוד לדעתו של ברק.
עוד זכור חשין מפרשת המיקרופונים הגדולה במהלך הבחירות לכנסת ה-16, עת קטע, בשידור ישיר, מסיבת עיתונאים שקיים ראש הממשלה שרון בטענה כי המדובר בתעמולת בחירות.
למותר לציין כי חשין נחשב למשפטן מבריק וחד במיוחד. מאחוריו קריירה משפטית מפוארת, שכללה, בין היתר, גם תפקידים בכירים בפרקליטות המדינה.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
