האגודה לזכויות האזרח דורשת היום (ה', 10.3.05) במכתב שהעבירה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, להימנע משימוש מופרז במעצרים כלפי מטפלות הנחשדות בהתעללות בתינוקות.
האגודה לזכויות האזרח פנתה אל היועץ המשפטי לממשלה והתריעה בפניו על השימוש המופרז בכלי המעצר, זאת בעקבות מעצרן לחקירה של המטפלות, החשודות בהתעללות, ובעקבות הבקשה למעצר עד תום ההליכים, שהוגשה כנגד גלינה גוריאצקין, אשר חשודה בהתעללות בשני פעוטות בני 7 חודשים. למרות החומרה הרבה של העבירות המיוחסות למטפלות אלה, רואה האגודה במעצרן, כמו גם במעצרים רבים אחרים, שימוש בלתי ראוי בכלי המעצר.
"מעצרים אלו מעידים שוב, כי מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל טרם הפנימה את עקרון חזקת החפות ואת התכליות המצומצמות של כלי המעצר... מעצרו של אדם שטרם נשפט - אם לצורכי חקירה ואם במהלך משפטו - כרוך בפגיעה חמורה בעקרון היסוד, כי אין חורצים דינו של אדם אלא לאחר שמוכחת אשמתו במשפט הוגן", כך כותבת עו"ד לילה מרגלית.
עו"ד מרגלית הוסיפה: "דווקא כאשר הרגשות סוערים, על מערכת אכיפת החוק לעמוד איתנה אל מול הלחץ הציבורי, ולקיים את עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית".
המכתב המלא:
הנדון: שימוש יתר בכלי המעצר - מעצר המטפלות
כאם לילד פעוט נחרדתי במיוחד למשמע הדיווחים בתקשורות אודות המטפלות שתועדו, לכאורה, מתעללות בתינוקות בהם טיפלו. קשה לתאר מעשה חמור ובזוי יותר מתקיפת תינוקות חסרי ישע, ואם המטפלות יורשעו יש לקוות כי יוענשו בחומרה.
אולם, כאזרחית מדינת ישראל נחרדתי פעם נוספת, כאשר קראתי על מעצרן של המטפלות לצורכי חקירה, ועל הבקשה למעצר עד תום ההליכים, אשר הוגשה כנגד אחת מהן. מעצרים אלו מעידים שוב, כי מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל טרם הפנימה את עקרון חזקת החפות ואת התכליות המצומצמות של כלי המעצר.
מעצרו של אדם שטרם נשפט - אם לצורכי חקירה ואם במהלך משפטו - כרוך בפגיעה חמורה בעקרון היסוד, כי אין חורצים דינו של אדם אלא לאחר שמוכחת אשמתו במשפט הוגן. מסיבה זו, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן, "חוק המעצרים"), קובע עילות מעצר ברורות ומוגדרות ומבהיר, כי המעצר הוא תמיד בבחינת מוצא אחרון.
להבדיל מעונש המאסר, המעצר אינו אמור לשרת מטרות עונשיות או לענות על תחושת הנקם של הציבור; מטרתו הבלעדית להתמודד עם אותם מצבים חריגים, בהם נשקפת מן החשוד או מהנאשם סכנה ממשית לביטחון הציבור או לתקינות ההליך השיפוטי או החקירתי.
מעצר המטפלות הוא מקרה מובהק של "מעצר ללא עילה", הבא לשרת תכליות, שהינן זרות לדיני המעצרים. על אף חומרת המעשים שיוחסו להן, אין לומר כי כליאתם היתה דרושה לשם מניעת סכנה לביטחון הציבור או שיבוש הליכי חקירה או משפט. קשה להשתחרר מהתחושה הקשה, כי רשויות אכיפת החוק ממשיכות לעשות שימוש יתר בכלי המעצר ולראות בו "אמצעי חקירה" שגרתי.
תחושה קשה זו מתחזקת למקרא הנתונים המדאיגים על מעצרים בישראל, אשר פורסמו באתר משטרת ישראל לשנת 2003. נתונים אלו מראים, כי על אף חוק המעצרים, ועל אף חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חלה בשנים האחרונות עליה דרמטית בשימוש בכלי המעצר, ובייחוד במעצר עד תום ההליכים.
בעוד בשנת 1996 בוצעו בישראל 39,664 מעצרים פליליים (מספר שירד ל-31,976 בשנת 1997), בשנת 2003 בוצעו 44,150. ובעוד בשנת 1994 היו 4306 מעצרים עד תום ההליכים (לרבות מעצרים עד להחלטה אחרת), מספר זה החל לעלות בהדרגה בשנת 1998 (אז היו 5816 מעצרים עד תום ההליכים) וכיום עומד על לא פחות מ-10,024 (!). כל זאת, על אף שלא היתה עלייה מקבילה בנתוני הפשיעה המדווחת באופן כללי.
לאור כל האמור לעיל, הננו פונים אליך בבקשה לשוב ולהנחות את המשטרה והתביעה בדבר הצורך לעשות שימוש זהיר ומצומצם בכלי המעצר. דווקא כאשר הרגשות סוערים, על מערכת אכיפת החוק לעמוד איתנה אל מול הלחץ הציבורי, ולקיים את עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית.
בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
