ב-26 בפברואר 2005 נשיא מצרים חוסני מובארק הודיע כי בבחירות הבאות לנשיאות מצרים תתאפשר מועמדות של יותר ממועמד אחד, וכי הבחירות יהיו בחירות ישירות וסודיות ולא משאל עם על מועמד אחד שנבחר מטעם הפרלמנט, כפי שהיה נהוג עד כה.
מאחר וטרם גובשו החוקים והתקנות בנוגע להליך הבחירות הקרבות לנשיאות מתנהל בימים אלה במצרים דיון ציבורי סביב כמה סוגיות עקרוניות הסובבות סביב מי יכול להגיש מועמדות לנשיאות? האם יצטרכו המועמדים להשיג את תמיכת הפרלמנט והמועצות המקומיות? כיצד ניתן יהיה להבטיח שוויון הזדמנויות בתקשורת לכל מועמד? ועוד.
הדיון הציבורי בנושא זה השתקף גם בתקשורת המצרית. העיתונות הממסדית בירכה את יוזמתו של מובארכ וראתה בה המשך ישיר למדיניות הרפורמה שלו. מנגד, התייחסה האופוזיציה ליוזמה זו בהסתייגות וטענה כי היא אינה מבטיחה בהכרח מתן הזדמנות שווה ולפיכך אינה מהווה רפורמה אמיתית.
המועמדים
פעילת הנשים המצרית, הד"ר נואל אל-סעדאוי, שהכריזה על כוונתה להיות מועמדת בבחירות לנשיאות מצרים, הודיעה כי תקים מפלגה פוליטית במידה והפרלמנט המצרי יקבע שמועמד לבחירות לנשיאות יהיה חייב להיות נציג או מנהיג מפלגה פוליטית.
על-פי דיווח של היומון הלונדוני "אל-חיאת", אמרה אל-סעדאוי: "אתחרה עם מובארק או עם כל מועמד שיבחרו מפלגות האופוזיציה... נכנסתי [בעבר] לכלא בגלל מאמר [שפרסמתי] תחת הכותרת: 'העם הוא שמרכיב את המפלגות ולא [נשיא מצרים לשעבר] אנור אל-סאדאת'. לכן, איני יכולה לתמוך במועמדי המפלגות שזנחו את האזרחים והסכימו לדחות את הדיון בנושא שינוי החוקה...".
פעיל זכויות האדם ד"ר סעד אל-דין אבראהים, מנהל "מרכז אבן ח'לדון" במצרים, שהצהיר כי יתמודד לנשיאות מצרים, כתב בגילוי דעת כי "כדי להבטיח התמודדות אמיתית בבחירת נשיא הרפובליקה [המצרית], אין מנוס ממתן הזדמנויות שוות [לכל] המועמדים כדי שיוכלו להגיע אל דעת הקהל באמצעות כל ערוצי התקשורת, הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים... [כמו כן,] אין מנוס משינוי סעיף 76 בחוקה כך שיורה על הגבלת תקופת הנשיאות לחמש שנים ועל שתי כהונות רצופות לכל היותר שלא יעלו על עשר שנים".
