בית המשפט המחוזי בת"א קיבל (ג', 3.5.05) באופן חלקי את תביעת הדיבה שהגיש מי שהיה בעבר ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דרור חוטר-ישי, כנגד העיתון "ידיעות אחרונות", המו"ל ארנון מוזס, העיתונאי מרדכי גילת ואלון שלו.
יחד עם זאת פסק שופט בית המשפט המחוזי, אלטוביה מגן, לטובת חוטר-ישי סכום פיצויים נמוך באופן יחסי בגין הוצאת הדיבה - "רק" כ-24,000 ש"ח. בית המשפט נימק את הפיצוי הנמוך בכך שלחוטר-ישי בכך שידיעות אחרונות מיהר לתקן הפרסום ימים ספורים לאחר האירוע. יצויין כי סכום התביעה הראשוני עמד על 1.8 מיליון ש"ח כך שבהחלט ניתן לומר כי ידיעות אחרונות יצא בזול מהעניין.
התביעה הוגשה בגין ארבע כתבות שפרסם העיתון בהן נאמר כי חוטר-ישי בעודו מכהן כראש לשכת עורכי הדין, תמך בקידומו של חוק החנינה וזאת באותה שעה שנוהלו כנגדו הליכים פליליים בגין חשד לביצוע עבירות מס. התביעה הוגשה עוד ב-1998.
בית המשפט בחן כל כתבה לגופה ופסק, כי בשתי כתבות הוציא העיתון לשון הרע כאשר באחת מהן (כתבתו של מוטי גילת) עומדת לעיתון ולגילת הגנת הבעת דעה בתום לב ואילו בשנייה לא עומדת לעיתון הגנה כלשהי ולפיכך יש לפצות בגינה את חוטר-ישי. באותה כתבה נרמז, כי ישנו קשר אמיץ בין תמיכתו של חוטר-ישי בחקיקת חוק החנינה לבין כתב האישום שהוגש נגדו.
העיתון לא טרח להביא את תגובתו במלואה ובמיוחד לא צויינה אמירתו של חוטר-ישי כי לא יבקש חנינה לעצמו. בית המשפט קבע כי בהתחשב בכך שהקורא הסביר עלול להסיק כי יש קשר בין הדברים וכי חוטר-ישי בכובעו כאיש ציבור ניסה לקדם דברים עבור עצמו, המדובר בהוצאת דיבה, אשר הגנת אמת בפרסום אינה עומדת לה לאור אי הדיוקים וחצאי האמיתות שהיו בה. לדעת בית המשפט העובדה כי תגובת חוטר-ישי הובאה באופן חלקי תוך השמטת חלקים משמעותיים ממנה מצביעה על חוסר תום ליבו של העיתון ומשכך הרי לא הרי גם הגנה של בעת דעה בתום לב לא יכולה לקום לעיתון.
"מרואיין יהיה זה איש ציבור או אדם מן השורה העומד על כך כי שעה שמובאים דבריו מפיו יובאו הם במלואם או שלא ובאו כלל הרי מתנה הוא את דבר פרסום דבריו. המפרסם יכול שידחה תנאי זה מראש עם כל הנובע מכך. שעה שלא דחה המפרסם תנאי זה עליו להביא את הדברים אם לא כלשונם המדוייקת הרי כרוחם בעיניו של המצוטט", כתב השופט מגן והוסיף כי במקרה דנן "השמטת חלק מהדברים ויהא טעמם אשר יהא הביאה את הפרסום לידי לשון הרע".
עם זאת בית המשפט התחשב בעובדה שהעיתון דאג לתקן את הפרסום כעבור מספר ימים ולא הוכחה כל כוונה של ממש מצד העיתון או מי מאנשיו לפגוע בחוטר-ישי ובסופו של יום הוציא את העיתון בזול כאשר בנוסף חוייבו הנתבעים לשלם לחוטר-ישי 19,500 ש"ח הוצאות משפט. עו"ד חוטר-ישי ייצג את עצמו בתיק ביחד עם עו"ד אמיר. את הנתבעים ייצגו (כרגיל בתביעות דיבה) עו"ד מוזר ועו"ד ליבליך.
ת.א. 0111/98 דרור חוטר-ישי נ' ארנון מוזס ואח'
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
