"יתכן כי ישו הנוצרי מת מתסחיף ריאתי". כך משער פרופ' בנימין ברנר, מהפקולטה לרפואה בטכניון ומנהל היחידה לקרישת הדם במרכז רפואי רמב"ם.
בתזה שהתפרסמה בעיתון המדעי Journal of Thrombosis & Hemostasis (בטאון החברה הבינלאומית לקרישת הדם), אומר פרופ' ברנר כי "חייו ומותו של ישו הנוצרי מעוררים עניין עצום מזה 2000 שנה".
"נסיבות מותו על הצלב מתוארות באין ספור יצירות דתיות, אומנותיות והגותיות, כאשר הדעה הרווחת קושרת את מותו לדימום. במשך השנים ניסו מחברים רפואיים שונים לתאר את הסיבות הרפואיות למותו", הוסיף.
פרופ' ברנר סוקר בהרחבה את ההיבטים הרפואיים של היממה האחרונה בחייו של ישו אשר כללו - הליכה מאומצת של כ-5 ק"מ, בחלקה עם משא הצלב הכבד, ומניעת שתייה במשך 18 שעות שגרמו ליובש, כמו גם ספיגת מלקות מרובות אשר גרמו למולטי-טראומה.
"מסמור הגפיים התחתונות והעליונות לצלב משול להתערבות כירורגית אורתופדית, ומניעת יכולת הנעת הרגליים בתנוחת עמידה מגבירה יצירת קרישים בורידי הרגליים", אמר.
"בנוסף, הנשימה המהירה והשטחית גרמה לאיבוד נוזלים נוסף שהחמיר את היובש. בדרך כלל הצלובים נשארו בחיים על הצלב עד מספר ימים. ישו שהה על הצלב עד מותו הפתאומי זמן קצר יחסית, כ-6-3 שעות", כתב במאמרו.
יחד עם זאת, משער פרופ' ברנר כי ישו סבל בנוסף מקרישיות-יתר (תרומבופיליה) מאחר ומצבים אלו נפוצים מאוד (עד 25%) באוכלוסיית הגליל.
מנגנון קרישת הדם התקינה מבוסס על איזון עדין בין גורמים מגבירי קרישה ומונעי קרישה. בשעה שעד שנות ה-80 הדגש היה על מחלות ומצבים הגורמים לדמם, ב-20 השנים האחרונות מוקד העניין עבר למצבי קרישיות-יתר.
קרישיות יתר תוארה לאחרונה כגורם חשוב להתפתחות קרישי דם בטיסות ארוכות טווח אשר אף הן מתאפיינות בהעדר תנועתיות ויובש, ובהקשר לסיבוכי הריון הנגרמים כתוצאה מהפרעה בזרימת הדם בשליה.
תסחיפים ריאתיים שמקורם בקרישים הנוצרים בורידי הרגליים הינם סיבת תחלואה ותמותה נפוצה במצבים הכרוכים בסיכון יתר כגון: יובש (דהידרציה), מולטי-טראומה, התערבויות כירורגיות אורתופדיות, והעדר תנועה (אמוביליזציה).
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
