בית המשפט העליון פסק השבוע סכום של 240.000 ש"ח פיצויים לאדם אשר כתוצאה מטיפול באין אונות, במהלכו הוזרק לאבר מינו סיליקון, נגרם לו נזק בלתי הפיך.
א' סבל במשך שנים מהפרעות בתפקוד המיני. בעקבות מודעת פרסומת של "מכון יונה" בניהולו של מר יהושע רייכר לפיה המכון מספק טיפול בבעיות של אין-אונות, פנה א' לקבלת טיפול במכון. ד"ר מרק גאידס, שעבד במכון, טיפל בא' בעזרת מספר הזרקות של סיליקון לאבר המין.
על תוצאות הטיפול הכושל ניתן ללמוד מדבריו של פרופ' שפירא, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגיה: "[המשיב] עבר פרוצדורה שאינה ידועה או מקובלת בעולם הרפואי העוסק באין-אונות כתוצאה מהזרקות סיליקון לפין האבר עבר טראומה קשה עם עוות ונמק נרחב לעור הפין. ברור שטיפול זה לא עזר לבעייתו והצריך ניתוח להשתלת תותב לפין לאחר הסרת כל הגופים הזרים מהסיליקון וכן כיסוי האזור הנמקי של העור עם שתלי עור ממקומות אחרים בגוף. למרות שהתותב במקומו מתקשה [המשיב] לקיים יחסי מין עקב כאבים בעור הפין ובבסיס האיבר".
הוא המשיך וציין, כי "נראה לי כי הטיפול אותו קיבל בזמן הזרקת הסיליקון הוא שגוי באופן בסיסי, בלתי מקובל לחלוטין וגרם לו נזק גופני ונפשי שאינם ניתנים לתיקון מלא".
עוד מוסיף פרופ' שפירא: "כלל לא ברור לי מהיכן מצאו המטפלים בהזרקות אלה את השיטה, על מה היא מתבססת ומה הביקורת שלהם. כלל לא ברור לי כי מדובר כאן בהזנחה בטיפול הדבר דומה יותר למעשה רמיה".
בית המשפט המחוזי קבע, כי למרפאה היתה חובת רישום לפי תקנות בריאות העם וכי חובה זו לא נאכפה על-ידי משרד הבריאות. עוד קבע בית המשפט כי לד"ר גאידס אחריות ישירה לתוצאות הטיפול ול"מכון יונה" ולמר רייכר אחריות שילוחית וישירה לתוצאות.
משרד הבריאות, "מכון יונה", רייכר וד"ר גאידס הורשעו באחריות נזיקית לתוצאות הטיפול שעבר א' ולטובת א' נפסקו פיצויים בסך 250,000 ש"ח בגין כאב וסבל והחזר התשלום ששולם למכון בסך 1,500 דולר.
בדיון בערעור שהגישו המדינה, "מכון יונה", מר רייכר וד"ר גאידס בפני בית המשפט העליון דוחה בית המשפט את טענות המערערים. לעניין טענות המדינה בדבר אי אחריותה אומר השופט רבלין: "המדינה אינה "מבטחת על" של הרפואה הפרטית; אין היא מחויבת לשאת בכל הנזקים הנגרמים "בגין מעשיהם או מחדליהם של אלפי רופאים ושאינם רופאים המקבלים חולים במרפאותיהם הפרטיות ואשר אינם בשליטתה... בסופו של יום, כל שנדרש מן הרשות השלטונית הוא להפעיל את סמכויות הפיקוח הקנויות לה בסבירות, כאשר מתחם הסבירות הוא פועל יוצא של השיקולים כולם. זו משמעותה של חובת הזהירות: החובה לנהוג בסבירות בנסיבות הענין". לבסוף קובע השופט ריבלין כי המדינה התרשלה בכך שלא פיקחה על פעילותו של המכון.
לעניין גובה הנזק מפחית בית המשפט במעט את גובה הפיצויים ל-240,000 ש"ח, עליהם הוא מוסיף החזר הוצאות ושכר טירחה בסך 30,000 ש"ח.
