בהחלטה שניתנה (יום ד', 29.6.05) בבית המשפט המחוזי בתל אביב, החליט השופט עודד מודריק, כי שמו ופרטים מזהים נוספים של עורך דין החשוד באינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה, לא יפורסמו, בשלב זה.
במסגרת עבודתו מייצג עורך הדין בעיקר בנקים וגופים מסחריים וציבוריים רבים. במשרדו מועסקים 23 עובדים.
כתב האישום מגלה, כי במסגרת תפקידו מייצג עורך הדין בנק, אשר הלווה למתלוננת סכום כסף לרישום משכנתא על דירה שרכשה. המתלוננת לא עמדה בהחזר חובה לבנק, ובשנים 1995-2000 הגיעה מס' פעמים למשרדו של עורך הדין לטיפול בענייני הסדרת החוב.
על-פי החשד, במהלך ביקוריה של המתלוננת במשרדו ביצע בה עורך הדין מעשים מגונים ומעשי סדום שלא בהסכמתה החופשית. המעשים נעשו תוך שימוש בכוח מסויים ובהפעלת אמצעי לחץ ואיומים בכל הקשור לטיפול בגביית חובה של המתלוננת לבנק.
מלבד מעשי העבירה, שלפי הטענה בוצעו במשרדו של המבקש, אירע גם שעורך הדין הגיע לדירתה של המתלוננת וגם שם ביצע בה מעשים מגונים.
עורך הדין ושותפו פנו לבית המשפט המחוזי, על-מנת למנוע את פרסום זהותו של עורך הדין, בטענה כי פרסום שמו כנאשם בעבירות מין ירתיע את לקוחות המשרד והם יוותרו על שירותי המשרד - כך שהדבר יגרום לפגיעה חמורה ביותר במשרד ולקיפוח פרנסתם של עשרות העובדים.
בהחלטה מעמת השופט מודריק בין שתי נורמות: פומביות הדיון השיפוטי (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה) וסודיות הדיון השיפוטי (תיקון מספר 13 לחוק בתי המשפט משנת 1981). "פומביות הדיון השיפוטי וסודיות הדיון השיפוטי הם מצבים סותרים. עיקרון הפומבית משקף אינטרס גילוי וחשיפה מסוימים, הסודיות מגלמת בחובה אינטרס הסתרה והצפנה מסוימים. מהי התכלית שכל אחד משני המצבים מבקש לשרת ומהו היחס העקרוני ביניהם?" - כותב השופט בהחלטתו, ומוסיף: "נוכח מעמד הבכורה העקרוני שיש לפומביות המשפט, הסרתה מותנית בכך שהחשש לגרימת עוול לנאשם בעבירת מין הוא "ממשי"; קרי, התבוננות במערך הראיות מגלה אפשרות סבירה; סיכוי של ממש לכך שהנאשם יזוכה בדין".
בשקילת האינטרסים השונים קובע השופט, כי נוכח העובדה שהמעשים המיוחסים לעורך הדין נעשו לפני כ- 10 שנים, וכי פרסום שמו יפגע באופן קשה ויגרום לו עוול אם ימצא זכאי, הורה השופט על אי פרסום שמו של עורך הדין.
