הציבור אמר את דברו: יש למסד את הזנות ולהעניק לזונות מעמד חוקי וזכויות סוציאליות.
סקר דעת קהל שנערך במכון דחף בהנהלת ד"ר מינה צמח מגלה, כי 65% מהנשאלים סבורים, כי יש להעניק רשיון לחוק לעיסוק בזנות ושהדבר יהיה בפיקוח ממשלתי [בעניינים רפואיים ועוד].
הסקר נערך בקרב 500 גברים ונשים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסיה היהודית הבוגרת והוא פורסם בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, בראשות ח"כ אתי לבני, בדיון שהתקיים בנושא השפעות מיסוד הזנות ישראל.
נמצא, כי 60% מהנשאלים השיבו בחיוב לכך שיש להעניק לזונות ברשיון את כל הזכויות הסוציאליות שיש לעובדים ישראלים [32% סברו שאין להעניק להן]. 48% מהנשאלים חושבים, כי אם הזנות תהיה חוקית ובפיקוח, הדבר לא ישפיע על מספר העוסקים בתחום [29% מהנשאלים חשבו שהדבר כן ישפיע].
לשאלה, 'אם היית מחפש עובד והיתה מועמדת בעלת כישורים מתאימים אך היה ידוע שבעברה היא עסקה בזנות, האם היית מקבלה לעבודה או לא', הישבו 34% מהנשאלים: 'בטוח שהייתי מקבל אותה לעבודה'. 26% השיבו כי הם חושבים שהיו מקבלים אותה לעבודה, 12% השיבו כי חושבים שלא היו מקבלים. רק 22% השיבו בשלילה לשאלה באופן נחרץ.
עדות קורבן
אסתר [שם בדוי], היום אישה בעלת חזות חרדית נשואה ואם לילד, מסרה עדות אישית בוועדה וגוללה את מסכת ההתעללות וההשפלה שעברה. היא סיפרה כי הגיעה לישראל בשנת 1999 עם תעודות מזויפות ממולדובה דרך רומניה.
כשעלתה, מסרו לה כי היא תעבוד בבית מלון כמסז'יסטית. ביום שעמדה לטוס נאמר לה שהיא לא תטוס עם המסמכים שלה אלא עם מזויפים. הוסבר לה שהדבר נעשה בשיתוף עם המשטרה. זמן קצר לפני הטיסה היא נכלאה מאונס בדירתה, עד שנכנעה והסכימה.
אסתר הגיעה לישראל בטיסה דרך נמל התעופה בן-גוריון וקיבלה חותמת שהייה לשבועיים. כשנכנסה לארץ היא הושמה בדירה לכמה ימים, שם הובהר כי היא הולכת לעסוק בזנות. אסתר החלה לקבל לקוחות בין 7-15 קליינטים ביום, כל לקוח שילם 150 ש"ח, אך הכסף נלקח על-ידי הסרסור.
גם טיפים שקיבלה נלקחו ממנה. בהמשך הוסבר לה שקנו אותה ועל-כן לא תקבל שום כסף. בהמשך היא הועברה לסוחר ונמכרה כפעמיים. אז החלו לשלם לה 20 ש"ח ללקוח. כשניסתה לעזוב שמה לב שעוקבים אחריה. לדבריה, היו בחורות שהצליחו לברוח אך הן הוחזרו לאותו המקום לעיתים על-ידי המשטרה.
"היו שוטרים שקיבלו כסף מהסרסורים. השוטרים היו מודיעים להם מתי יהיו פשיטות והיו מחזירים בחורות שברחו", אמרה. בהמשך ציינה, כי בשנת 2000 נעשתה פשיטה ללא הודעה, באותו זמן היא נעצרה, אך בהמשך שוחררה בלי שנחקרה על פשר מעשיה. כך סיפרה לוועדה כיצד חויבה לעבוד ולפדות את עצמה בסכום של כ-1,000 דולר.
מאוחר יותר, לאחר שנעצרה על-ידי משטרת ההגירה והוחזקה בכלא כשלושה חודשים וחצי, הגישה תביעה נגד הסוחרים וניצחה. "במשך כשנה עברתי התעללות פיזית ונפשית והתייחסו אלי כמו לזבל, כאילו אני חפץ. הגעתי למצב שחשבתי שאין לי יותר חיים ואני כלום", אמרה אסתר.
האם לעגן את הזנות תחת מטריית החוק?
עו"ד יעקב שקלאר המגן על סוחרי נשים צידד במיסוד הזנות וטען שיש לראות בזה עבודה לכל דבר ועניין. לדבריו, יש לתת לגיטימציה לזנות בישראל על-מנת להגן על הנשים העוסקות בתחום.
לעומת זאת, ד"ר אורית קמיר מהאוניברסיטה העברית הדגישה את הערך הבסיסי של כבוד האדם כערך שאין עליו עוררין ושלא ניתן לוותר עליו, גם אם הפרט עצמו מוכן לכך.
היא הציגה בפני הוועדה את המודל שיושם בסן פרנסיסקו וונקובר ושמטרתו היא להביא לשינוי תודעתי בקרב לקוחות תעשיית המין, כדי שיבינו שבזה שהם קונים את השימוש בגופה של האישה הם הופכים אותה לאובייקט - לחפץ סחיר בשוק ופוגעים בכבודה. על-פי מודל זה, הפללה בחוק היא לא על שידול לזנות אלא על קיום מו"מ לשם קניית גופה של אשה והעובר על החוק עשוי לעמוד למשפט פלילי או סדנה חינוכית [בדוגמא להשתלמות נהיגה מונעת].
ח"כ זהבה גלאון, יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים העירה, כי המבקש למסד את תופעת הזנות מבקש למעשה לעודד מין קנוי תמורת כסף ובכך תורם להגברת האלימות המינית. "לא ניתן לנתק בין הזנות לסחר בבני אדם. אם תמוסד הזנות תופעת הסחר רק תגדל, הסוחרים יהפכו ללגיטימים וכן גם הצרכנים".
"נשים שעוסקות בזנות אינן בוחרות בעיסוק זה בצורה חופשית, אלא נשאבות אליו מתוך מצוקה איומה. התפיסה היא שהמדינה תהפוך לסרסור על. זוהי הכרעה פוליטית עקרונית ערכית-מוסרית עלינו לחשוב איזו חברה אנו רוצים להיות. זנות היא אלימות מינית ולא בטוח שעלינו לתת לתופעה לגיטימציה", דברי ח"כ גלאון.
יו"ר הוועדה, ח"כ לבני הדגישה כי צריך לצאת מתוך גישה חדשה להתמודדות עם הנושא מתוך התייחסות למצב בישראל בו 98% מהעוסקות בזנות הן קורבנות סחר. לדבריה, "עלינו להפיק וללמוד מהניסיון במדינות אחרות, דוגמת הולנד, שם מיסוד הזנות העלה את היקף הנשים העוסקות בתחום ולא הפחיתו".
