"אכן, חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש למנוע מיולדת להגיע לבית החולים; חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש למנוע ממכבי האש להגיע למקום שריפה; חופש הביטוי (וההפגנה) אינו מגן על החופש לשתק את המנגנונים לאכיפת החוק ולהביא לקריסתם; חופש ההפגנה אינו מגן על החופש "לעצור את המדינה" ולסכן את בטחונם של הפרט והכלל. הטוען בשם חופש הביטוי לכל אלה, אינו טוען מנקודת מבטה של הדמוקרטיה, אלא מנקודת מבטה של האנארכיה. כאשר זו תשלוט, גם חופש הביטוי לו טוענים הנאשמים לא יעמוד להם".
את הדברים כתב (יום ה', 21.7.05) נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, בפסק דינו בערעור אשר הגישו שני פעילי הימין שי מלכה ואריאל וונגובר אשר עתרו לבית המשפט העליון כנגד החלטת בית המשפט המחוזי להשאירם במעצר עד תום ההליכים המתקיימים נגדם.
מלכה וונגובר, מייסדי תנועת "הבית הלאומי" נאשמים בעבירות של מעשי המרדה, פרסומי המרדה והחזקת פרסומי המרדה וכן עבירות של התקהלות אסורה, התפרעות, המשך התפרעות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.
כתב האישום מתאר כי במהלך שנת 2005 ביקשו השניים לסכל את ביצוע "תוכנית ההינתקות" זאת דרך ארגון הפגנות המוניות בכל רחבי הארץ וחסימות צירי תנועה אשר תימנע, בין היתר, תנועה של כוחות ביטחון. עוד קראו למפגינים להפר את החוק כדי להיעצר בהמוניהם ולשתק את מערכות אכיפת החוק, גרמו נזק לציוד ביטחוני, עודדו סרבנות בקרב משרתי הביטחון, הפיקו, פרסמו, החזיקו והפיצו חומר הסברה שעודד להפרת החוק והסדר ולסירוב פקודה.
לאחר הגשת כתב האישום התקבלה עמדת המדינה והשניים הושמו במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם על מעצר זה והשניים ערערו לבית המשפט העליון.
חופש הביטוי אינו היתר להתפרעות
בדיון שהתקיים (ה') בפני הרכב מורחב של חמישה שופטים בראשותו של נשיא בית המשפט, אהרן ברק, כותב ברק מילים קשות לגבי מצבה של הדמוקרטיה הישראלית היום ומשרטט את מה שנראה בעיניו כגבולות חופש הביטוי והמחאה.
"חופש הביטוי הוא החופש של היחיד להגשים את עצמו, הוא החופש של היחיד והכלל להוציא את האמת לאור בדרך של התמודדות חופשית ובלתי פוסקת בין האמת לבין השקר, הוא החופש של בני החברה להחליף ברוח סבלנית ללא מורא ופחד ומתוך כיבוד האוטונומיה של כל יחיד ויחיד, דעות והשקפות ולשכנע זה את זה" כותב הנשיא ברק. "אך חופש הביטוי אינו היתר להתפרעות. האלימות היא היפוכו של הביטוי המותר... חופש הביטוי אינו היתר להסתה, חופש הביטוי אינו היתר להמרדה".
שום טיעון משפטי לא מאפשר התנהגות אלימה
ברק ממשיך ומשרטט את גבולות המחאה: "שום תיאוריה של מרי אזרחי אין בה כדי להצדיק "עצירת המדינה" או שיתוק המנגנונים האחראים לאכיפת החוק, שום טיעון מוסרי אין בו כדי להצדיק שריפת צמיגים בכבישים המסכנת קשות את חיי הנוסעים על הכביש, שום טיעון פילוסופי לא יוכל להצדיק עיכובה של יולדת הצריכה לבית חולים, או את עיכובה של מכונית כיבוי אש בדרכה למניעת שריפה, שום טיעון משפטי בדבר "מרי אזרחי" לא מאפשר התנהגות אלימה, הפוגעת קשות בחיי בני אדם".
את הדמוקרטיה הישראלית מתאר השופט ברק כ"דמוקרטיה צעירה" אשר שורשיה אינם עמוקים וטוען כי החשש הגדול ביותר הוא השימוש ברטוריקה של "דמוקרטיה" על-מנת לבצע פעולות אנרכיסטיות ופגיעה בזכויות אדם.
"על כל אחד לעשות כל שביכולתו ובכוחו לשמור על הדמוקרטיה שלנו. אם לא נשמור עליה, היא לא תשמור עלינו"
בסיום דבריו כותב השופט ברק:"דמוקרטיה אינה צריכה לאפשר בסובלנותה את עצם חיסולה... היא מגינה על עצמה מפני אויביה מבחוץ, עליה להגן על עצמה מפני המתמרדים נגדה מבפנים. חובה זו מוטלת על כולנו: על כל רשויות השלטון, על כל המפלגות והגופים, על כל השופטים. אכן, "שוב הוטל עלינו, שופטי הדור הזה, לעמוד על משמר ערכי היסוד שלנו ולהגן עליהם מפני הקמים עליהם".
בית המשפט דחה את ערעורם של מלכה וונגובר ומותיר את ההחלטה להשאירם במעצר עד תום ההליכים על כנה. לפסק דינו של הנשיא ברק הצטרפו גם השופטים חשין, ריבלין, פרוקצ'יה וארבל.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
