בית משפט השלום בתל-אביב חייב (28.07.05) את חברת אל-על לפצות נוסע, אשר הועבר במהלך טיסה ממקום מושבו המקורי למושב אחר - צפוף ולא נוח.
בתביעתו טען הנוסע, זוקי קטש, כי לאחר שלוש שעות טיסה לארה"ב, במהלכן ישב במושבו המקורי במחלקת תיירים, התבקש על-ידי דיילת לעבור למושב אחר, המצוי סמוך למגלשת החירום של המטוס. אז התברר לו כי לא ניתן לשבת בו בנוחות, מכיוון שאת המגלשה מכסה קופסה המונעת ישיבה שלא ב-90 מעלות.
קטש טען כי עקב הצפיפות נאלץ לשבת כשרגלו מונחת על מכסה המגלשה, ולאחר שנרדם גם התבקש על-ידי דיילת להימנע מלהניח את רגלו, אחרת ייעצר בנחיתה. משביקש לעבור למקום אחר, כיוון שאינו מסוגל לטוס עד ארה"ב עם רגליים כפופות, נאמר לו כי מחלקת התיירים מלאה והאפשרות היחידה היא להעבירו למחלקת העסקים תמורת 929 דולר, בנוסף לסכום ששילם עבור כרטיס הטיסה המקורי.
כל ניסיונותיו ובקשותיו של התובע להתחשבות במחיר לא נענו - למרות שעבר זמן רב מאז ההמראה. לבסוף שילם קטש את התוספת והועבר למחלקת העסקים עד לתום הטיסה.
בתביעתו ציין גם כי כל פניות דיילות החברה נעשו בחוצפה והתנהגותן היתה מעליבה ופוגעת.
בכתב ההגנה טענה אל-על כי מושבו של התובע היה ביציאת החירום, וכי דלת היציאה אינה פוגעת בנוחות הישיבה. לטענת החברה, קטש ביקש לעבור למחלקת העסקים מרצונו, ושילם את תוספת המחיר הסטנדרטית לשידרוג הכרטיס.
השופט מנחם קליין בחן את טענות הצדדים, ובחר לקבל את תביעת הנוסע. בין היתר קבע כי הוכח ש"המצב בו נוסע מבקש במהלך הטיסה לשדרג את כרטיסו ולעבור למחלקת העסקים הינו דבר חריג ולא שיגרתי".
כמו כן, סירב בית המשפט לקבל את טענת נציגת החברה, כי "כסא המריבה" מוזמן ומבוקש מראש דווקא על-ידי חברי "מועדון הנוסע המתמיד".
"לא סביר שבטיסה שנמשכת 12 שעות יבקש נוסע כסא שבו רגליו צריכות להיות במצב של 90 מעלות עד לנחיתה", כתב השופט.
עדותו של התובע, קבע השופט קליין, לא נסתרה, משום שאל-על בחרה שלא להביא לעדות את הדיילת שטיפלה בו ופנתה אליו, אלא העידה דווקא מנהלת השירות בטיסה, שציינה בעדותה כי לא היא שפנתה אל התובע, והיתה אחראית על חלק אחר במטוס. מאחר והעדה הרלוונטית לא הופיעה, קבע בית המשפט, נפגעו טיב טענותיה של אל-על, וזאת משום שדין ההימנעות מהבאת ראייה כדין הודאה שאילו הובאה אותה ראייה, היתה פועלת לחובת הנמנע מהבאתה.
בנוסף נקבע כי אל-על גם לא הביאה לעדות את הנוסע שקיבל את מקום מושבו המקורי של התובע, שיכול היה לתמוך בגרסתה כנגד עדותו הברורה והעקבית של קטש.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, שכן לא ראה לנכון לחייב את אל-על במלוא הפיצוי הנדרש בגין עוגמת נפש.
לפיכך, חוייבה החברה לשלם לקטש פיצוי בסך של 6,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
