חוקרים דיווחו השבוע ב"Neuron" כי המוח מבחין באותו ריח בצורה שונה, וזאת על-פי הדרך בה הוא עובר. המחקר, שבוצע על-ידי חוקרים אמריקנים וגרמנים, הוא הראשון המציע ראיות ברורות לחוש הריח "הכפול" הזה.
צוות החוקרים מאוניברסיטת ייל ואוניברסיטת דרזדן, גילה כי ריח השוקולד הפעיל אזורים שונים במוחם של מתנדבים, זאת על-פי הדרך בה חדר לראשונה אל מערכת חוש הריח - דרך האף או דרך הפה.
למרות שמספר מחקרים בחנו את תגובת המוח לגירוי חוש הריח דרך הפה, אף אחד מהם לא השווה באופן ישיר את הגירוי דרך האף לעומת הגירוי דרך הפה לגבי אותם עצמים, או שקל את האפשרות כי השפעות דרכו של הגירוי תלויות בדרך בה מורגשים הריחות.
החוקרים ציינו כי רוב ריחות המזון עוברים דרך האף והפה בו זמנית, בעוד שריחות שמקורם אינו במזון עוברים בדרך כלל דרך האף. לכן ייתכן כי מסלול הגירוי הוא בעל השפעות שונות כשמדובר בריחות של מזון לעומת ריחות אחרים.
החוקרים בדקו ארבעה ריחות - שוקולד, לבנדר (אזוביון-צמח ריחני), ושני כימיקלים ריחניים - בוטנול ופרנסול. הכימיקלים נועדו לבחון את התיאוריה כי מערכת חוש הריח מבחינה במולוקלות הריח על-פי ממיסות החומר במים (בוטנול) או שמנוניותו (פרנסול).
אף אחד מריחות הכימיקלים לא גרמו לשוני משמעותי בתגובת המוח כשעברו דרך האף או הפה. עובדה זו מעידה על כך כי הסגולות הספציפיות של מולוקולות הריח לא אחראיות על השוני בתגובות הנוירולוגיות.
עם זאת, השוקולד הפעיל אזורים שונים במוח בהתאם לדרך בה עבר - דרך האף או הפה. הלבנדר הפעיל גם הוא אזורים שונים במוח, אך ברמה נמוכה יותר.
השפעתה של הדרך בה עובר הריח היתה גדולה יותר עבור ריח השוקולד, מה שמציע כי חוויה של חוש הריח המלווה באכילה היא שונה - המזון משפיע על המוח בדרך שונה מהדרך בה משפיעים ריחות שמקורם אינו במזון.
מאחר והמחקר הנוכחי בחן רק מזון מסוג אחד, הדגישו החוקרים כי יש צורך בניסויים עתידיים כדי לקבוע באם ריחות של מזונות אחרים ייצרו את אותו שוני בתגובות המוח.
