"מטרתי בכל יום בכלא היתה להבין מה בדיוק הם רוצים. מה המשימה שלהם. מה המטרה. מתחת לפני השטח התנהלה בינינו לוחמה פסיכולוגית, מדי יום, למשך שנים רבות. המטרה היתה להשתלט על הלך המחשבה שלי, לשנות אותו, לשבש אותו, להשמיד אותו כליל. אני מצדי התנגדתי. אפילו ניסיתי לגרום להם נזק. כשניסו לדחוף אותי לכיוון אחד, הייתי פונה לכיוון אחר. כשניסו להזכיר לי את השואה, הגבתי באמצעות [האזנה ל]אופרה גרמנית. כשניסו לקרב אותי לדת היהודית, השבתי להם בנצרות" - כך מתאר מרגל האטום, מרדכי ואנונו, את קרב המוחות שניהל בכלא עם נציגי הממסד בישראל.
בראיון מקיף לשבועון המצרי 'אל-אהראם וויקלי' ממקום מושבו בכנסיה האנגליקנית סנט ג'ורג' שבירושלים, מדגיש ואנונו, כי בשעה שהממסד "שטף את המוח" לחברה הישראלית והפחיד אותה מפני שואה שניה (כדי לבסס את הצורך בפרויקט הגרעין), הוא זה שבעצם הסיר את הגולל מעל האמת לכאורה. "הם צעקו בקביעות 'שואה!', 'שואה!'", אומר ואנונו, "אבל אז אני הגעתי וגרמתי להם לראות שהבעיה האמיתית היא פצצת האטום של ישראל. זוהי השואה האמיתית. או מה שהם עשו לפלשתינים - זו השואה... הם מתנהגים לאנשים כמו אל חיות, כשם שעשה הנאציזם. זה מה שעושה כעת ישראל לפלשתינים, ולי".
מרגל האטום משדר בראיון הנאה מסויימת ממשחקי "החתול ועכבר" עם מדינת ישראל. "בישראל פועלים מוקדי כוח המכווינים את האנשים ושולטים בהם על-פי כללים מסוימים. לפי מה שהם רוצים שאנשים יידעו, או האופן שבו הם רוצים שאנשים יתנהגו. אני קורא תגר על המערכת". לדבריו, הוא מעוניין לשמש דוגמה לפלשתינים בתקווה שינהגו כמותו. דמוקרטיה ישראלית? - זה משהו שואנונו לא שמע עליו. "ארה"ב ואירופה מדברות על ישראל כעל הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אך למעשה לא כך הדבר". הוא טוען, כי לכל היותר מדובר במודל חדש, מעין "דמוקרטיה שלילית".
את הראיון העניק ואנונו לעיתונאי יאן דגלאס, המשמש מרצה אורח למדעי המדינה באוניברסיטת א-נג'אח בשכם, הנחשבת לחממת המחבלים המתאבדים. אין מדובר בראיון הראשון של ואנונו מאז שחררו מן הכלא. הוא מפר את מגבלותיו להתראיין לתקשורת ברגל גסה פעם אחר פעם, לפי שעה מבלי שננקטים כנגדו צעדים כלשהם מצד השלטונות. "החלטתי לא לחשוש. לא לציית להוראות כאילו אני מרגל", הוא מסביר. הוא תובע שלא למנוע ממנו "לתרגל" את האנושיות שלו. "אני צריך לצאת אל הרחוב, להיפגש עם אנשים, לדבר עמם".
עמדותיו האנטי-ישראליות אינן חדשות. הוא מצייר את מועד הקמתה ישראל כנקודת בעייתית בציר הזמן, מדינה שערכיה עומדים בסתירה לרוח החדשה המנשבת בעולם לעבר חירות, דמוקרטיה ושוויון זכויות. "זו מדינה סופר-גזענית של יהודים". ואנונו אינו מאמין בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, אלא ברעיון המדינה הדו-לאומית. "במוקדם או במאוחר ילמדו היהודים שזהו הפתרון היחיד", הוא מבטיח. בינתיים, יש לו שאיפה אחת: להתרחק מכאן, רחוק ככל האפשר. "השאיפה שלי היא להתרחק לחלוטין מהמדינה היהודית. איני רוצה להיות חלק ממנה. כשאעזוב את ישראל אתחיל חיים חדשים, ואני ממתין לזה".