הרכב מורחב של תישעה שופטי בית המשפט העליון, בראשותו של נשיא בית המשפט, השופט אהרן ברק, דחה (1.9.2005) את בקשתה של חברת "א.ש.ת ניהול פרויקטים וכוח אדם" לקיום דיון נוסף בפסק הדין שניתן בעניינה אשר במרכזו עמדה השאלה - האם ניתן לבסס תביעה ייצוגית על תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי.
בכך מאשרר בית המשפט העליון את הפסיקתו הקודמת (רע"א 3126/00) לפי אין, לפי שעה, מקום להסדיר את נושא התובענות הייצוגיות דרך תקנה 29 אלא יש לתת למחוקק להשלים את הליכי החקיקה בנושא.
תחילת הפרשה כאשר חברת א.ש.ת, ועימה חברות נוספות, ביקשו לקבל מהמדינה אשרות כניסה עבור עובדים זרים לצורך העסקתם בישראל. אחד התנאים לקבלת אשרות הכניסה היה צירוף ערבות בנקאית.
כנגד תנאי הערבות שנדרשו להפקיד, הגישו החברות עתירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרתה ביקשו לאשר את תביעתם כתובענה ייצוגית לפי תקנה 29 לפיה: "היה מספר המעונינים בתובענה אחת גדול, יכולים מקצתם - לבקשת תובע אם הם תובעים, או לבקשת תובע או נתבע אם הם נתבעים, וברשות בית המשפט או הרשם - לייצג באותה תובענה את כל המעוניינים".
בדרך זו ביקשו החברות לייצג בתביעתם את כל אותם מעסיקים וחברות כוח אדם אשר נדרשו לקיים את התנאים שהציבה המדינה על-מנת לקבל אשרות כניסה עבור עובדים זרים, להורות למדינה על ביטול הדרישה ועל השבת הערבויות. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתם ואישר את תביעתם כתובענה ייצוגית.
בערעור לבית המשפט העליון טענה המדינה, כי אין מקום לעשות שימוש בתקנה 29 לשם הגשת תובענות ייצוגיות מכיוון שלא לכך נועדה התקנה ו"אין זה ראוי להשתמש בתקנת סדר דין זו, שעניינה צירוף תובעים ידועים, כתשתית החוקית להליך המורכב ולתנאים המיוחדים הכרוכים בתובענות ייצוגיות". בנוסף טענה המשיבה, כי גם אם ניתן להגיש תובענה ייצוגית מכוח תקנה 29, הרי שאין מקום לעשות כן בתביעה נגד רשויות המדינה.
בפסק הדין בערעור, שניתן בהרכב מורחב של חמישה שופטים, נחלקו דעות השופטים והוצגו שתי גישות מרכזיות ביחס לתקנה 29. בדעת המיעוט גירסה השופטת שטרסברג-כהן, המשמשת כיום כנציבת תלונות הציבור נגד שופטים, כי ראוי שבית המשפט יפרש את תקנה 29 פירוש מרחיב ויאשר הגשת תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 29 משום חשיבותו של מוסד התובענה הייצוגית ויתרונותיו הרבים. אל דעתה זו הצטרף נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק.
אלא ששופטי הרוב גרסו אין מקום לקבוע בפסיקה את ההסדרים הנדרשים לצורך הגשתן וניהולן של תובענות ייצוגיות, וכי ראוי שעניין זה יוסדר בחקיקה ובעיקר משום שתכליתה המקורית של תקנה 29 לא נועדה להנהיג את מוסד התובענה הייצוגית כמשמעותו היום.
עוד יש לציין, כי בית המשפט דוחה את טענת המדינה וקובע כי ניתן וראוי לאשר תביעות ייצוגיות נגד המדינה, זאת כ"מסלול הגנה נוסף" על זכויות האדם והאזרח, כדברי השופטת ביניש.
על החלטת בית המשפט העליון לקבל, ברוב דעות, את ערעור המדינה, הגישו החברות בחודש יוני 2003 בקשה לקיום "דיון נוסף" בהרכב מורחב של שופטים אשר התקבל.
בדיון הנוסף טענו החברות כי אומנם מתקיימים הליכי חקיקה להסדרת תחום התביעות הייצוגיות אך תקופת הביניים שתעבור עד שיתקבל החוק צפויה להיות ארוכה מאוד וכי בתקופה זו תימנע יכולת התביעה מנפגעים רבים. עוד ביקשו החברות מבית המשפט, לאור פסיקתם, הבהרה בדבר השימוש שכן שניתן לעשות כיום במסגרת תקנה 29.
"המחלוקת אינה נוגעת לחיוניותו של מוסד התובענה הייצוגית אלא רק ביחס לדרך שבה ראוי כי מוסד זה יונהג בשיטתנו", כותבת השופטת ביניש בפסק דינה ומציינת כי בעקבות פסק הדין בפרשה הונחו על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק פרטיות שעניינן הסדרת נושא התובענות הייצוגיות אשר עברו קריאה טרומית.
עוד מגלה ביניש כי לפני כחודש (26.7.2005) התפרסמה הצעת חוק תובענות ייצוגיות, מטעם חברי הכנסת של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת אשר "באה לתת מענה לחסר הקיים בחקיקה הישראלית ולהיענות לקריאתו של בית המשפט העליון" - כדברי ההסבר בחוק.
ביניש מסכמת וכותבת: "משגילו חברי הכנסת והממשלה נכונות להעתר לקריאתנו, ומשהחלו הליכי חקיקה, כמפורט לעיל, סבורים אנו כי יהא זה בלתי הולם בשלב הנוכחי, ובנסיבות שנוצרו, לשנות מתוצאת פסק הדין בערעור. לפיכך, בהתחשב בהליכי החקיקה רואים אנו לנהוג באיפוק ולהמתין לדברו של המחוקק, בתקווה כי החקיקה הרלוונטית תקודם במהירות וביעילות".
נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק אשר קרא בפסק הדין המקורי "לאמץ פרשנות דינמית ומודרנית לתקנה 29" כהגדרתו מקבל את פסק דינה של השופטת ביניש, זאת לאור הליכי החקיקה בהם נוקטת הכנסת בימים אלה.
פסק דינה של השופטת ביניש התקבל פה אחד על-ידי השופטים ברק, חשין, ריבלין, פרוקצ'יה, לוי, גרוניס, נאור וחיות.
הערוץ הוא הארסי ביותר בביקורתו המעוותת נגד ממשלת ישראל וראשה ולדעתי משמש בידי האופוזיציה הפנימית והחיצונית למדינת...
