יותר ויותר הורים משתמשים באמצעים משוכללים כדי לעקוב אחרי ילדיהם - החל ממקום הימצאם, עד למה הם קונים, מה הם אוכלים והאם הגיעו לבית הספר או שמא "הבריזו".
ניתן לעשות זאת באמצעות טלפון סלולרי פשוט המשדר מידע לגבי מיקומו של הילד. המידע נשלח להורים על-ידי דואר-אלקטרוני, הודעת SMS או האינטרנט.
במקרים אחרים, האמצעי הוא אביזר בדומה לכרטיס אשראי בו הילדים יכולים להשתמש כדי לקנות ארוחת צהריים למשל, ובכל פעם שמתבצעת פעולה בעזרת הכרטיס - המיקום בו בוצעה הפעולה מדווח להורים. אפשרות נוספת היא מכשיר שלא רק מאפשר להורים לדעת איפה ובאיזו מהירות הילדים נוהגים במכוניתם, אלא גם אם הילד בלם חזק מדי או עשה "פתיחות" ברמזור אדום.
טד שמידט, אב לילדים, מאילנוי שבארה"ב, סיפר לאתר החדשות של ABC כי הוא משתמש בטלפון הסלולרי כדרך לאתר את ארבעת ילדיו, ששניים מהם נמצאים באוניברסיטה.
"הנה הסיפור", אמר להם שמידט כשהחליט להתחיל לעקוב אחר מקום המצאם ומעשיהם לפני שנה. "24 שעות ביממה אני יכול לדעת איפה הטלפון נמצא, באיזו מהירות הוא זז... אז אפילו כעבור כמה ימים, אני יכול להעיף מבט ברשומות ולראות ש'השם ישמור, אתה נהגת במהירות 150 קמ"ש בכביש המהיר בשתיים בלילה!'".
זה אולי נשמע פולשני, אך שמידט משוכנע שהדבר שומר על ילדיו בטוחים מאחר והם יודעים כי הם נמצאים תחת השגחתו של אביהם.
בנו בן ה-15, שנתפס כמה וכמה פעמים במקומות בהם לא היה אמור להיות, לא ממש מרוצה. "זה מעצבן, זה נותן להורים יותר מדי שליטה", אמר הבן בראיון. בנותיו המבוגרות יותר של שמידט דווקא מקבלות את הרעיון באהבה. הן טוענות שהן שמחות לדעת שהוריהן יוכלו למצוא אותן בשעת צרה.
משפחת שמידט משתמשת בשירות הנקרא Teen Arrive Alive, אחת ממספר חברות שעובדות עם הרשתות הסלולריות. מכשירים אחרים המשמשים למעקב אחר מיקומם של ילדים כוללים את ה-Wherifone, מכשיר טלפון מיוחד המלשב מערכת GPS, וה-CarChip, מכשיר בגודל קופסת גפורים המותקן ברכב ומנטר אחר המהירות, המרחק שעבר והרגלי הנהיגה.
