בית המשפט המחוזי בחיפה דחה (31.10.05) תביעה שגישה חברת "יעקבי בנייה והשקעות" נגד עיריית חדרה במסגרתה טענה כי על העיריה לפצותה בגין אי פיתוח וסלילת כבישים במשך למעלה מ-10 שנים אשר בגינן לטענתה נגרמו לחברה נזקים רבים.

בשנת 1997 רכשה חברת יעקבי מגרש בשטחה של העיר חדרה בסכום של כ-6.7 מיליון שקל ובנתה עליו שני בנייני מגורים. מדרום וממערב למגרש נמצא שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) נטוש ומוזנח ומצפון נמצא רחוב לא מפותח, ללא מדרכות, גינון ותאורה.

החברה קיבלה היתרי בנייה כחוק ושילמה היטל השבחה בסך 742 אלף שקל לעיריה.

בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה טענה החברה כי על אף שחלפו כ-10 שנים מאז תשלום היטל ההשבחה, לא פיתחה העיריה את השטחים הסמוכים למגרש וכי "בשל מחדליה של העיריה באי פיתוח השטח הציבורי ואי סלילת הרחוב, חלה האטה במכירת הדירות ויעקבי נאלצה למכור את הדירות במחיר נמוך יותר, וגם הוצאות המימון שלה גדלו". הערכת הנזק, לפי החברה הועמד על סכום של 760,000 דולר.

לטענת העיריה, היטלי הסלילה ששילמה יעקבי לא אמורים לשמש לסלילת הרחוב, שכן מדובר בחיוב בפיתוח השטחים והכבישים בעיר כולה וכי היטל ההשבחה לא נועד בהכרח לפיתוח השטח הציבורי הסמוך למגרש.

עוד טענה העיריה ש"אין להתערב בסדר העדיפויות הנקבע על ידה משיקולים שונים, תוך התחשבות באילוצי התקציב".

בפסק דינו קובע השופט יצחק עמית כי אכן קיימת זיקה בין תשלום היטל ההשבחה לבין לחובתה של העיריה להשתמש בכספים ליעדים עבורם שולם אותו היטל אלא שאין מדובר בזיקה ספציפית למקרקעין בגינם שולם ההיטל.

עוד קובע השופט עמית שהעיריה פעלה בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל להוראת סעיף 213א לפקודת העיריות כאשר עשתה שימוש בכספי ההיטלים לצרכי התקציב השוטף, דבר אשר מנע את פיתוח השטח הציבורי.

אי לכך דוחה בית המשפט את טענות חברת יעקבי בגין רשלנות, הפרת החובה ואפליה בגינן ביקשה מבית המשפט לפסוק פיצויים לטובתה.

עם זאת, מבקר השופט עמית את התנהלות העיריה בכך שגבתה את היטלי הסלילה וההשבחה בטרם סללה את הרחוב ולאור מצבו המוזנח של השטח הציבורי ומציין כי הסעד הנכון אותו היתה אמורה חברת יעקבי לבקש מבית המשפט איננו פיצויים אלא השבת הכספים ששילמה בגין הפיתוח והסלילה.

יש לציין כי במסגרת הדיונים הודיעה העיריה כי בכוונתה להתחיל בעבודות סלילת הכביש בקרוב.