בית המשפט המחוזי בחיפה גזר (05.12.05) עונשי מאסר עולם על רובאעי סאלם ועבדללטיף באסם, בגין רציחתו של אדם בעיר עכו ביריות אקדח.
בנוסף, נגזרו על כל אחד מהנאשמים שלוש שנות מאסר בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ושתי שנות מאסר בשל עבירת הצתה, אשר ירוצו בחופף למאסר העולם. על שותפם לפשע, עלאק סאמר, נגזרו שנתיים מאסר בפועל.
בהכרעת הדין מאוקטובר השנה, במסגרתה הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם, נקבע, כי סאלם ובאסם הפתיעו את המנוח ואשתו כאשר חזרו לביתם בעיר ועמדו להחנות את רכבם. צמד הרוצחים יצאו מתוך הרכב, בו הגיעו לזירת העבירה, וירו אל עבר המנוח 13 קליעים, אשר גרמו למותו. אשתו, שישבה לצידו במכונית, נפצעה ברגלה.
מיד לאחר מכן, נמלטו הנאשמים מהמקום אל אזור מטעים בקרבת קיבוץ רגבה, שם שרפו את רכבם. סאמר המתין להם בסמוך ברכב אחר, והסיעם אל עבר העיר טבריה.
השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט היתה, האם לצרף לעונש מאסר העולם - שנקבע בחוק על עבירת הרצח - גם עונשים נוספים, הן בגין פציעתה של אשת המנוח, מעשה בגינו הורשעו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, והן עקב הצתת הרכב, שנמצא כי הוא גנוב.
בשלב טיעוני העונש, ביקשה המדינה לתת משקל רב לאופן ביצוע העבירות בידי הנאשמים, שחומרתן, לטענתה, מצדיקה הטלת עונשים מצטברים למאסר העולם בגין עבירות החבלה וההצתה. בעניין אופן הביצוע, ציינה ב"כ המדינה את התכנון, ההצטיידות בנשק וברכב, המעקב באמצעות סיורים מוקדמים, ההמתנה למנוח, השימוש בנשק החם, הבריחה במסלול מתוכנן ומתואם מראש, ושריפת הרכב כדי לטשטש את העקבות.
בנסיבות אלה, נטען, יש להעדיף את האינטרס הציבורי של ההרתעה ולגזור עונש מאסר מצטבר בגין העבירות הנוספות.
בנוסף, צויינה בידי המדינה גם עובדת היותם של הנאשמים בעלי עבר פלילי קודם. סאלם הורשע בעבירות של סמים מסוכנים, כאשר עונש המאסר בפועל הארוך ביותר שנגזר עליו היה בן 26 חודשים. באסם הורשע בעבירות של תגרה במקום ציבורי, חבלה בנשק מזויין, סחיטה באיומים ועוד, ועליו הושת, בין השאר, עונש מאסר בפועל של 30 חודשים.
בהכרעת דינו ציין בית המשפט, כי שוכנע שמטרת הנאשמים, כשירו במנוח, היתה להמית אותו, אולם לא הוכחה כוונה לפגוע באשתו. החבלה באישה נגרמה עקב קליע טועה, אשר ככל הנראה כוון לעבר המנוח, אך מצא דרכו אל אשתו, שישבה לידו ברכב.
בנסיבות אלה סבר בית המשפט, כי יש לגזור על הנאשמים עונש מאסר בן שלוש שנים בגין הפגיעה באשת המנוח, אולם להורות כי ירוצה בחופף למאסר העולם שיש לגזור עליהם בגין הרצח עצמו.
הרכב השופטים (סגן-הנשיא חיים פיזם, אריה רזי ושושנה שטמר) ציין, כי שקל באם אין היריות במנוח והיריה של הקליע אשר החטיא את מטרתו ופגע באישתו, מהוות "מעשה אחד", אשר אין להעניש בגינו אלא פעם אחת. השופטים הגיעו למסקנה, כי התוצאה, פגיעה בשני אנשים שונים, האחת קטלנית והשניה גורמת לחבלה חמורה, מצדיקה בנסיבות המקרה לראות בשתי היריות כמעשים שונים.
באשר לעבירת ההצתה, קבע בית המשפט, כי בהתחשב בכך שהיא משולבת בתוכנית הרצח, יש לגזור על הנאשמים מאסר בן שנתיים ימים, אשר גם הוא ירוצה בחופף למאסר העולם. בסיכום הדברים, עבר בית המשפט לגזור את דינו של סאמר, אשר סייע לרוצחים להימלט ממקום שריפת הרכב.
פן מחמיר בהתנהגותו, נקבע, היה בעובדה שמסר הודעות שקריות הן בחקירתו במשטרה והן בבית המשפט, כאשר טען כי היה עם הנאשמים בכל המועדים הרלוונטיים למקרה, במטרה לתמוך בטענת ה"אליבי" שלהם, לפיה הם נמצאו איתו בטבריה.
סאמר, רווק בן שלושים, שהה במעצר כ- 130 ימים המהלך התנהלות הפרשה, והיה משוחרר מזה שלוש שנים בזמן גזירת הדין. הרשעותיו הקודמות כללו הטרדת עד, תקיפת שוטר, תקיפה חבלנית, החזקת סמים מסוכנים, סחיטה באיומים ועוד. הוא אף נדון לתקופות מאסר, שהארוכה ביניהן היתה של 20 חודשים.
לאחר שקילת כל המידע והטיעונים השונים שהובאו בפני בית המשפט, נגזרו על סאמר, שנתיים מאסר בפועל.
