הממונה על הגבלים עסקיים, דרור שטרום, החליט שלא להעניק פטור להסדר כובל בין מרבית הבנקים הפועלים במדינה שעניינו: עמלה בין-בנקאית גבוהה המועברת בין הבנקים בקשר לגביית חיובים על-פי הוראות קבע.
הממונה לא התערב בהסדר הוראות הקבע שנותן לקוח לבנק בו הוא מנהל את חשבונו.
על-פי ההסדר, התחייבו הבנקים לשלם 32.5 סנט זה לזה בגין כל חיוב המועבר מבנק אחד לשני על-פי הוראת קבע. בהתאם לכך, משלם הבנק המרכז את חיוב הלקוחות בהוראות קבע לבנקים האחרים, בהם מתנהלים חשבונותיהם של אלה אשר חתמו על הוראות קבע – עמלה של 32.5 סנט על כל תשלום המועבר אליו.
בחינת רשות ההגבלים העלתה, כי בהסדר נתגלו היבטים בעייתיים: ראשית, העברת חיובים בינבנקאיים נעשית ממילא, ובעמלות נמוכות באופן ניכר; שנית, הבנקים לא ביססו באופן משכנע, לדעת הממונה, את העלויות המצדיקות עמלה בשיעור של 32.5 סנט לכל פעולה, ושלישית – לא הוכח לממונה כי הסדר זה חיוני כשלעצמו.
במיוחד בלטה הבעייתיות שבהסדר הנוגעת לאפלייה בין בנקים: נמצא, כי על-פי ההסדר, בנקים שהעבירו לבנק המרכז פחות מ-500 חיובים (לפי הוראות קבע) לא זכו לכל תשלום שהוא (עמלת אפס), למרות שעל-פי ההסדר, התשלום של 32.5 סנט אינו גלובאלי – אלא מיוחס לכל פעולה של העברת תשלום בגין הוראת קבע.
הממונה סבר בהחלטתו, כי תופעה זו מלמדת כי הפעולות צריכות להתבצע במחיר הקרוב לאפס ולא כפי שהן מתבצעות.
יצויין, כי העמלות הכרוכות בהסדר שבין הבנקים, מגולגלות בסופו של יום אל כתפיו של הצרכן הסופי.
