אתם בוודאי תוהים לא פעם מהם הסיכויים שלכם לפתח סרטן. אך הסטטיסטיקות בתחום מחלות הסרטן עלולות לבלבל, והדיווחים בחדשות גורמות להן להישמע, כאילו בכל יום מתגלה משהו המעלה באופן דרמטי את הסיכון שלכם.
כדאי לנסות ולהבין מהו הסיכון וכיצד הוא נמדד. ניסיון זה יכול לעזור לכם לראות את רמת הסיכון בפרספקטיבה נכונה.
מהו סיכון?
כאשר מדענים מדברים על סיכון, הם מתייחסים להסתברות: הסיכוי שמשהו יכול להופיע, למרות שאין ערובה לכך שאכן יופיע.
הערכת הסיכון לסרטן ומחלות אחרות נקבעת על-ידי מעקב אחר קבוצות רחבות של אנשים, שמטרתו לגלות את שיעור ההסתברות שכל אדם, או קטגוריה של אנשים, יפתחו את המחלה במשך תקופת זמן מסויימת, ולזהות אלו מאפיינים או התנהגויות קשורות לעליה, או לירידה בסיכון.
כיצד מתבטא הסיכון?
הסיכון בדרך כלל מחולק לשתי קטגוריות:
סיכון אבסולוטי (מוחלט)
סיכון אבסולוטי מתייחס לסיכוי המספרי הממשי, או להסתברות, לפתח סרטן במהלך תקופת זמן מסויימת. לדוגמא, במהלך השנה, במהלך חמש השנים הבאות, עד גיל 50, עד גיל 70, או במהלך משך החיים.
סוג אחד של סיכון אבסולוטי, הוא הסיכון לתקופת החיים, כלומר ההסתברות שאדם יפתח סרטן במהלך חייו. לדוגמא, הסיכון האבסולוטי של גבר אמריקני לפתח סרטן הערמונית במהלך חייו הוא כ-18%. במילים אחרות, כ-18 מכל 100 גברים יפתחו סרטן ערמונית בשלב מסויים בחייהם.
כדאי לזכור, כי הסיכון לתקופת חיים אינו הסיכון שאדם יפתח סרטן בשנה הבאה או בחמש השנים הבאות. הסיכון של אדם לפתח סרטן קשור להרבה גורמים אחרים, כמו הגיל למשל. לדוגמא, הסיכון לתקופת חיים של אשה לפתח סרטן המעי הגס או סרטן פי הטבעת הוא פחות מ-6%, או כ-556 מקרים ל-100 נשים. אך הסיכון של האישה לפתח סוגי סרטן אלו לפני גיל 40 הוא 0.6%, או כ-6 מקרים לכל 10,000 נשים.
סיכון יחסי
סיכון יחסי מאפשר לכם השוואה בין גורמים שונים. הוא מראה את כוח הקשר בין גורם סיכון לסוג מסויים של סרטן, על-ידי השוואה של מספר מקרי הסרטן בקבוצה של אנשים החשופים למאפיינים מסויימים, לקבוצה של אנשים שאינם חשופים למאפיינים אלו.
לדוגמא, סיכון יחסי יכול להשוות את הסיכון לסרטן ריאות בין אנשים שעישנו לבין אנשים שלא עישנו. אתם עשויים לשמוע על סיכון יחסי בצורה הבאה: הסיכון לסרטן ריאות של גברים מעשנים גבוה פי 20 מהסיכון של גברים לא מעשנים. כך שהסיכון היחסי לסרטן ריאות לגברים מעשנים הוא 20.
סיכון יחסי מצויין גם כאחוז. לדוגמא, הסיכון לסרטן ריאות לגברים מעשנים גבוה ב-1,900% מאשר הסיכון לגברים שאינם מעשנים. זכרו: כאשר אתם שומעים על סיכון יחסי, אין גבול עליון לאחוז העליה בסיכון. רוב האנשים חושבים כי 100% זו האפשרות הגבוהה ביותר, אך אין זה נכון.
מאיפה מגיעות הסטטיסטיקות לסרטן?
רוב המידע לגבי הסיכונים לסרטן וגורמי הסיכון מגיע ממחקרים אפידמיולוגים (אפידמיולוגי - חקר מגיפות), שהם מחקרים המתמקדים בקבוצות רחבות ומוגדרות היטב של אנשים. במשך 50 השנה האחרונות, חוקרים בתחום הסרטן זיהו רבים מגורמי הסיכון הסביבתיים התורמים להתפתחות הסרטן, כולל עישון הגורם לסרטן ריאות, ואור השמש הגורם לסרטן העור. אך גורמי סיכון עדינים יותר לסרטן התבררו כקשים לגילוי.
מחקרים רבים על גורמי סיכון לסרטן מסתמכים על גישה תצפיתית. במחקרים אלו, החוקרים עוקבים אחר קבוצה של אנשים למשך מספר שנים, ללא ניסיון לשנות את חייהם או לספק טיפול מסויים. מחקרים אלו יכולים לסייע למדענים לגלות מי מפתח את המחלה, מה יש לאנשים במשותף, ובמה הם שונים מאלו שלא חלו.
כיצד הסטטיסטיקות של גורמי הסיכון לסרטן משפיעות עליכם?
סטטיסטיקות בנושא הסיכונים יכולות להיות מאד מתסכלות, משום שאינן מספרות לנו על הסיכון הספציפי שלנו לסרטן. רק בגלל שמחקרים גילו כי לגברים יש כמעט 50% סיכוי לפתח סרטן במהלך חייהם, אין זה אומר שזהו הסיכון שלכם, אם אתם גברים. הסיכון האינדיבידואלי שלנו מבוסס על גורמים שונים רבים, כמו ההרגלים שלנו, ההסטוריה המשפחתית של והסביבה שבה אנו חיים.
גם אז, השילוב של גורמי סיכון לא תמיד מתייחס באופן ישיר אליכם. סרטן הוא מאד אינדיבידואליסטי. יכולים להיות שני בני אדם בני אותו גיל, מין, גזע, מעמד סוציואקונומי וסגנון חיים דומה, ועדיין להתנסות במחלות שונות לחלוטין.
סטטיסטיקות של סיכונים מועילות בהתבטאויות כלליות כמו "התעמלות על בסיס קבוע נוטה לעלות בקנה אחד עם ירידה בסיכון למחלות כרוניות, כמו סרטן". אך התעמלות על בסיס קבוע אינה מבטיחה שלא תחלו בסרטן.
הרופא שלכם יכול לשוחח איתכם במונחים של הסיכון שלכם לסרטן. הוא יוכל לסקור אלו גורמים בחייכם עלולים להעלות את הסיכון, ואז לדון במה שאתם יכולים לעשות כדי להפחית את הסיכון.
התייחסו לסטטיסטיקות של הסיכון לסרטן בפרספקטיבה נכונה
אתם עשויים לשמוע בחדשות על מחקר המצביע על כך שאתם בסיכון גבוה לסוג מסויים של סרטן. אל תמהרו להסיק מסקנות בהתבסס על דיווח אחד. קחו צעד אחורה וחשבו מהי באמת משמעותו של הסיכון.
מחקרים תצפיתיים אינם הוכחה חסינה. חוקרים מסכימים כי מחקר אחד בלבד אינו מהימן. זו הסיבה מדוע לעיתים אנו נתקלים במחקרים עם תוצאות סותרות לכאורה. מדענים נוטים לבחון את הראיות במשך הזמן ובעזרת מחקרים רבים, כדי לקבוע טוב יותר האם הממצאים אמיתיים.
התקשורת, למרות זאת, מדווחת לעיתים קרובות על כל מחקר חדש כעומד בפני עצמו, במקום כחלק מתמונה כוללת, מה שעלול לפעמים לגרום לחרדה מיותרת ולבלבול. כשקוראים על סטטיסטיקות לסיכון לסרטן כדאי לשים לב לפרטים כמו:
על מי נערכה התצפית? דוח חדשותי עשוי לדווח כי פעילות מסויימת מעלה את הסיכון לסרטן לקבוצה של אנשים. אך על מי נערכה התצפית במחקר? שימו לב לגילם של האנשים ולמאפיינים שלהם. לדוגמא, ישנם אנשים שמבחינה גנטית רגישים לסוגים מסויימים של סרטן.
כמה אנשים לקחו חלק במחקר? בדרך כלל, מחקרים שבהם לוקחים חלק אלפי אנשים יותר מדוייקים מאלו הבוחנים קבוצה קטנה של אנשים.
האם נעשו מחקרים דומים? הממצאים של מחקר אחד יותר אמינים אם הם דומים לממצאים ממחקרים אחרים.
דיווחי חדשות, המתמקדים בסטטיסטיקות מדאיגות, כמו עליה של 300% בסיכון, אך לא מכילים מספיק תוכן, אינם יעילים במיוחד. אם אתם מודאגים לגבי הסיכון, אספו יותר מידע. חפשו עזרה בספרייה המקומית, ובקשו מהרופא להסביר לכם את המידע שמצאתם.
