בית הדין הארצי לעבודה בירושלים קיבל (3.1.06) את ערעורה של חגית קודמן, עובדת המכללה למנהל שתבעה את מעבידה בגין פיטורים שלא כדין ואת ההסתדרות בגין ייצוג בלתי הולם, וקבע כי תביעתה תתברר בפני בית הדין לעבודה ולא בפני רשות השיפוט ההסתדרותית.
בפסק הדין שהתקבל על-ידי הנשיא סטיב אדלר, והשופטים אלישבע ברק ושמואל צור, קיבל בית הדין את טענת עו"ד חי בר-אל ממשרד עו"ד וגישור חי בר-אל ושות', המייצג את קודמן, לפיה על-אף כי ההלכה היא שניהול תביעות חברי ההסתדרות נגד ההסתדרות צריך שיעשה בפני רשות השיפוט, הרי שבאיזון הכללי של הנסיבות עדיף כי תביעת המערערת בעילה של ייצוג בלתי הוגן, תתברר בפני בית הדין לעבודה ולא בפני רשות השיפוט ההסתדרותית, וזאת למרות קיומה של סמכות שיפוט ייחודית לרשות השיפוט.
בפסק דינו קבע הנשיא אדלר, כי מקום בו מועלת טענה בעניין גילוי שחיתויות, כפי שהעלתה העובדת במקרה זה נגד מנהלים בהסתדרות ובמכללה למנהל, מוטב שהתביעה תתברר בבית הדין.
כן ראה הנשיא אדלר בעובדה שההחלטה בדבר פיטורי העובדת התקבלה על-ידי שניים מבכירי ההסתדרות (נציג האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות היה יו"ר הסתדרות הפקידים ואילו הנציג מטעם המכללה היה לא רק יו"ר ההנהלה הציבורית של המכללה אלא גם יו"ר הרשות לכלכלה ולחברה של ההסתדרות), כנסיבות המצדיקות שמיעת העילות נגד המעסיק ונגד ההסתדרות בבית הדין.
לדברי השופטת אלישבע ברק, העובדה שנציגי ההסתדרות הגיעו להסכמה באשר לפיטורי העובדת מבלי להיוועץ בה מהווה טעם מיוחד לניהול התביעה בפני בית הדין לעבודה, כך גם מחייבת היעילות הדיונית שלא לפצל את הדיון.
השופט צור טען, כי מראית פני הצדק מחייבת שבמצב מיוחד בו נציג הנהלת המפעל ההסתדרותי המעסיק (המכללה למנהל) הוא גם בעל מעמד בכיר בהסתדרות עצמה, שהסתדרות הפקידים היא חלק ממנה, יידון העניין בבית הדין לעבודה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
