מערכת המשפט הישראלית נפרדת היום (16.2.06) מאחד האייקונים של בית המשפט העליון בשנים האחרונות. המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין פרש היום מכהונה בת 14 שנה על כס השיפוט, עם הגיעו לגיל 70.

לאירוע פרידה שנערך באולם בית המשפט העליון הגיעו כל בכירי המערכת המשפטית בישראל. נציגי המערכת המשפטית, ובהם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שופטי בית המשפט העליון בראשותו של נשיא בית המשפט, אהרן ברק, שופטי העליון בדימוס, כמו גם חברים ובני משפחתו של חשין.

לאור הקהל הרב שהגיע לאולם, נאלצה הנהלת בית המשפט לפתוח אולם נוסף, בו הוקרן טקס הפרידה על מסך ענק.

"נפרדים אנו היום משופט דגול"

את הטקס פתח נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, אשר אף הוא צפוי לפרוש מכהונתו בחודשים הקרובים. כשהוא זולג מדמעות ובקול רועד מהתרגשות, אמר השופט ברק: "נפרדים אנו היום משופט דגול. יחיד במינו. משכמו ומעלה. אם יש גאונות במשפט - השופט חשין ניחן בה. מה שלאחרים לוקח שנות לימוד רבות, בא לו למישה אינטואיטיבית".

"בבית המשפט העליון ביטא את הסינתזה בין ענפי המשפט השונים, ואת העקרונות והערכים המאחדים אותם. אכן, בארבע-עשרה שנות כהונתו בבית המשפט העליון, כיסה מישה את מרבית תחומי המשפט. בכולם פיתח את הדין וקידם אותו" אמר ברק אשר ציין כי במרכז משנתו של חשין עומד האדם, היחיד שהינו חלק מהחברה.

עוד אמר ברק: "מתוך הצדק מגיע מישה אל האמת, שכן "האמת והצדק ירדו לעולם אוחזים זה-בזה. 'דרך האמת תוליך אל הצדק'. ה'אמת'... לא לבדד תשכון...ובצד הצדק והאמת עומדת ההגינות. אכן, עקרון ההגינות פותח על-ידי מישה במספר פסקי דין העוסקים במשרת הציבור".

את חשין מגדיר ברק כמי שיצא נגד "רודנותה של הדוגמאתיקה; נגד שלטונם של מושגים מופשטים המנותקים מהתכלית המונחת ביסוד ההסדר המשפטי" וכ"אמן הלשון העברית" בעל לשון ציורית.

גם את המחלוקות בינו ובין חשין מציין ברק ובעיקר את המחלוקות המרכזיות בין השניים בנוגע למעמדם של חוקי היסוד, זכויות האדם הקבועות בו, האיזון הראוי בין זכויות היסוד ואופן הפעלתו של בית המשפט העליון.

"ייחודו של מישה הוא במיזוג המרתק של שופט ואדם. אצל מישה השופט הוא האדם, והאדם הוא השופט. השניים הם אחד".

"דרך ארוכה עשינו יחדיו, מישה ואני: בפקולטה למשפטים, במשרד המשפטים, ובבית המשפט העליון. בכל אלה היית לי, מישה, חבר טוב, איש עצה נאמן ובעל פלוגתא הוגן ונחרץ. עתה שנינו עוברים לתחנה משותפת וחדשה בדרכנו הארוכה: החיים לאחר בית המשפט העליון. מי יתן ובריאות טובה תלווה אותך ואת רותי רעייתך ואת ילדיך ואת משפחותיהם. מי יתן ותמשיך להיות, כמו עד עתה, כל כך צעיר ברוחך וכל כך תוסס במקוריותך. מי יתן ותמשיך לשרת את החברה והמדינה אשר כה אהבת. בשמם של כל שופטי ישראל - תודה".

"הילחמו בשחיתות"

בנאום הפרידה של חשין, לאחר 14 שנה בכהונה כשופט בבית המשפט העליון, הוא פתח אמר: "היום הזה אני בן שבעים שנה. לא עוד כבן שבעים שנה. שבעים שנה, קרי וכתיב. וכמיצוות החוק שומה עליי לפרוש מכהונתי כשופט. אמא לימדה אותי כי מארח חייב להודות לאורח על שטרח ובא, ובאתי לקיים את מיצוותה. אני מודה אפוא מקרב לב לכל מי שטרחו ובאו לחלוק עימי יום זה".

"16 שנים (1978-1962) ביליתי במשרד המשפטים כפרקליט וכמישנה ליועץ המשפטי לממשלה. 14 שנים (1992-1978) עסקתי בעריכת-דין. 14 שנים (2006-1992) שופט בבית המשפט העליון, וכך הושלם הסבב. הנה הן 44 שנים. הוסיפו להן 26 שנים, הגיל שבו החילותי עובד בפרקליטות, והרי לכם 70 שנה" מסכם חשין את פעילותו בתחום המשפט בישראל.

"מלאכתו של שופט בית משפט עליון מלאכה קשה היא, מלאכה קשה מנשוא. וזר לא ידע ולא יבין. עבודתנו, אף לא עבודת עבד עברי היא; עבודת עבד-כנען היא" כותב השופט חשין כשהוא מציין את תהליך הרפורמה שמנסה בית המשפט לעבור בשנים האחרונות.

אחד מפסקי הדין אותם מזכיר חשין הוא פסק הדין שניתן לאחרונה בנוגע ל"זכות לכבוד", במסגרתה דחה בית המשפט את העתירה.

"כי היינו מאושרים מפסק-הדין? אלא שמטעמי משפט נקיים, טהורים, לא מצאנו עילה להתערב במעשי המימשל ובחקיקת הכנסת. ועל-כך הותקפנו מכל עבר. מעבר מזה שמענו, ומפי אנשי אקדמיה, כי בית המשפט הוא בית משפט "תאצ'ריסטי" - כתואר גנאי, כמובן - על-כך שלא התערבנו במעשה הרשויות. מן העבר האחר שמענו מפי אנשי משק, כיצד זה עלה כלל על דעתו של בית המשפט שיכול הוא להתערב במדינות כלכלית, והרי אם יעלו את מענק הבטחת הכנסה תיאלץ הממשלה ליטול כספים מתוכניות אחרות, ונמצא בית המשפט מתערב שלא-כדין במדיניות הכלכלה של הממשלה".

בנוגע לביקורת הקשה שהוטחה בו פעמים רבות, בעיקר מכיוונו של הימין הישראלי אומר חשין: "הניחו להם לשופטי ישראל שכוונתם טובה ומעשיהם טובים אף-הם". "אם נדרשת ביקורת, נשמע לביקורת, ובלבד שתהא זו ביקורת הוגנת. ביקורת הכתובה בלשון של תרבות, ביקורת לגופם של דברים ולא לגופו של אדם".

ברומזו לפרישתו הקרובה של השופט ברק אומר חשין: "בחודשים הקרובים ישַנֶה בית המשפט העליון את פניו. ועוד שנים אחדות ויקום דור חדש. דור הולך ודור בא...אך זאת אבקש מחבריי בבית המשפט העליון: הֵיישירו בדרך שהלכנו בה עד-כה. אל-נא תיסטו מן הדרך, לא הימין ולא השמאל. אנו מפקידים בידיכם למשמרת את לפיד בית המשפט העליון: לפיד המשפט והצדק, לפיד הישר והטוב, לפיד עצמאותו של בית המשפט, לפיד חירות האדם".

"הילחמו בשחיתות בכל עוז" קורא חשין אל שופטי העליון. "אל תניחו למלחמה יומם וליל. בנפשנו הדבר, בנפשה של המדינה, בנפשו של העם. נתבונן בכם מן החוץ. נשגיח עליכם מן החוץ. נגן עליכם. נשמח בשמחתכם וניעצב בעצבונכם. נילחם עבורכם, עבור בית המשפט העליון".

במילים אחרונות אומר חשין: "נתמניתי לבית המשפט בגיל 56, והנה אני בן 70. לאחר מסע ארוך ומרתק עומד אני שוב לפני הדלת הירוקה שבקיר, ולא אדע מה צופן לי העתיד בחובו. בקרוב אקיש על הדלת, ואם תיפתח לפניי, אטול את מקלי בידי ותרמילי על שכם ואמשיך במסע החיים, מסע האדם. עתה אנופף בידי שלום לאחיותיי ולאחיי בבית המשפט, וכך אומר להם: היו שלום חבריי וידידיי. תחזקנה ידיכם ויאמץ לבבכם. המשיכו לעמוד על מישמרתכם יומם וליל ועשיתם הישר והטוב כאשר הורגלנו ועשינו כל הימים. החיים בוודאי עוד יַקְרוּ אותנו איש על דרכו של רעהו. ניפגש במקום שניפגש, תמיד בשמחה, בגיל, באהבה".

הפרובוקטור של בית המשפט העליון

אם את ברק ניתן להגדיר כ"פילוסוף מתוסכל", הרי שחשין בוודאי יזכה לכינוי "משורר מתוסכל".

מה מותיר אחריו הפרובוקטור של בית המשפט העליון בסיום כהונתו, זולת החזרת כבודה האבוד של השפה העברית?

האם אמירותיו הבוטות כלפי המתנחלים, התנגדותו להזנת ילדי החרדים בתי הספר בבית"ר עלית או גזר הדין שנתן לשופטת לשעבר, הילה כהן, אשר הוביל את הוועדה לבחירת שופטים למהלך מביך במסגרתו הודח לראשונה שופט בישראל, הם שיצרבו בתודעה או דווקא תקיפותו כנגד הרשות הפלשתינית, אשר באה ידי ביטוי לפני יומיים כאשר כינה אותה "מדינת אויב דה-פקטו" וההבנה שהביע כלפי מצוקות המפונים מרצועת עזה, הם שיזכרו.

ימים יגידו.