הוחמר עונשה של חולת האסתמה שהונתה את קופות החולים

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בשבוע שעבר את ערעורה מרים ג'יוסי, על הרשעתה בבית משפט השלום בכפר-סבא, בביצוע שרשרת של מעשי מרמה כנגד קופות החולים מכבי ולאומית. במקביל, התקבל ערעורה של המדינה על קולת העונש, והוא הוחמר משמונה חודשי מאסר בפועל לשנתיים.

ג'יוסי, חברת קופ"ח מכבי בתקופת ביצוע העבירות, היתה חולת אסתמה וצרכה תרופות לטיפול במחלתה. באופן עקרוני, כל חבר בקופה, המקבל מירשם רפואי, יכול לפנות לבית מרקחת פרטי, לשלם את תשלום ההשתתפות העצמית ולקבל את התרופה לידיו. לבתי המרקחת עצמם התנהלות חשבונאית מול קופות החולים, ובית המרקחת שסיפק את התרופה על-פי מירשם, זכאי לקבל מקופת החולים את הפרש מחיר התרופה.

בין השנים 1998 ל- 1999, בכ- 600 מקרים שונים לערך, התחזתה ג'יוסי בפני רופאים בשתי קופות החולים האמורות, באמצעות מאגר של כרטיסי חבר בשמות שונים. כך קיבלה לידה במירמה מירשמים לתרופות אסמתיות, תמורתם קיבלה מבתי מרקחת שונים ברחבי הארץ את התרופות במחיר השתתפות עצמית, או מצרכים אחרים, ולעיתים גם תמורה כספית.

בסך הכול מדובר בכ- 32 כרטיסי חבר שבהם השתמשה המערערת, כאשר בחלק מהכרטיסים השתמשה פעמים רבות. עם המערערת הורשע בבית משפט השלום גם נאשם נוסף, שהיה רוקח ושיתף עימה פעולה בחלק מן המקרים.

בדיון בבית משפט קמא הצהיר ב"כ המערערת שסכום הכסף ששילשלה לכיסה היה 101 אלף שקלים, הצהרה אותה קיבלה המדינה כמספקת.
שופטת השלום ק' רג'יניאנו הרשיעה בסופו של דבר את ג'יוסי בעבירות שיוחסו לה - קשירת קשר לביצוע פשע, התחזות לאדם אחר, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וגניבה - והטילה עליה 8 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 שקלים או חודש מאסר תמורתו, וכן פיצוי בסך כ- 96 אלף שקלים לשתי קופות החולים המתלוננות.

על גזר-דין זה הוגשו שני ערעורים לבית המשפט המחוזי. המערערת מצידה, ביקשה כי יבוטל רכיב המאסר שנזגר עליה, ובמקומו תוטל, לכל היותר, תקופה שתוכל לרצות בדרך של עבודות שירות, כפי שנגזר על הנאשם השני בתיק.

המדינה מנגד, ערערה על קולת העונש, כאשר לטענתה הוא אינו עומד בפרופורציה להיקף העבירות דנן, חומרתן ונסיבות נוספות הרלוונטיות למקרה.

הרכב שופטי המחוזי (סגן-הנשיא ד' ברלינר, ז' המר ור' בן יוסף) בחן את טענות הצדדים, וקבע לבסוף, כי אין ספק שיש לקבל את ערעור המדינה, ולדחות את ערעורה של ג'יוסי.

"גם בימ"ש שפרשות מירמה שונות מובאות בפניו מדי יום, לא נתקל לעיתים קרובות בפרשת מירמה מסוג התיק הנוכחי. במשך שנתיים פעלה המערערת באין מפריע, עברה מרוקח לרוקח ומרופא לרופא".

בית המשפט הדגיש, כי לא ברור מהיכן נטלה המערערת לעצמה את עוז הרוח, הנחישות והיעדר המעצורים כדי לבצע את המירמה פעמים רבות כל כך.

במיוחד צויין אישום מספר 33, המהווה לדברי בית המשפט את "תחילת הדרך". במקרה זה גנבה המערערת את כרטיס קופת החולים של מעבידתה, והשתמשה בו מספר פעמים כדי לבצע את המירמות המתוארות. יש גם ציניות רבה, הוסיף הרכב השופטים, במירמה המתבצעת על-רקע מחלה, כאשר המערערת גונבת תרופות יקרות שנועדו לשמש אנשים הזקוקים להן.

בהמשך הדברים הודגש גם חוסר שיתוף הפעולה של המערערת עם גורמי החקירה, דבר שהותיר בתעלומה שאלות כגון: כיצד הגיעו לידיה 32 כרטיסים שונים, מי שיתף איתה פעולה, איך התחזתה לאורך כל אותה תקופה ארוכה בשמות שונים, בהם שמות שלא עולים בקנה אחד, לא עם המראה שלה ולא עם מינה.

על-רקע זה, נקבע, כי "היה מקום לתת את מלוא המשקל להיקף העבירות, התקופה הארוכה שבה ביצעה אותן המערערת ולחוסר החרטה שלה, שבא לידי ביטוי, הן בזמן מעשה והן לאחר מכן".

בנוסף, צויין, לא החזירה המערערת עד היום ולו פרוטה אחת לקופות החולים שנפגעו ממעשיה, ופגיעה בקופות החולים היא פגיעה בחברי הקופה, החולים הזכאים לשירותיה.

בסיכום הדברים התייחס בית המשפט גם לעונש הקל יחסית שהוטל על הנאשם השני בפרשה. נאשם זה, נקבע, היה רוקח, ששיתף פעולה עם המערערת רק בחלק מן המקרים. מתוך 600 המקרים שמדובר בהם בתיק הנוכחי, כ- 400 ביצעה המערערת לבדה ורק ביתרה היה מעורב גם הנאשם השני. בנוסף, החזיר הנאשם גם את כל הכספים שדובר בהם, הסגיר שמות מסוימים של בתי מרקחת נוספים שעבדו עם המערערת, והיקף מעשיו היה מצומצם מאוד יחסית למעשיה של המערערת.

לפיכך, פסקו השופטים, "איננו סבורים כי נתון זה בפני עצמו צריך להכתיב את הענישה ביחס למערערת. השיקול של אחידות הענישה הוא אכן שיקול חשוב והוא מרכיב משמעותי בעשיית דין צדק, עם זאת, הוא איננו שיקול על. אין זה ראוי לתקן משגה של בימ"ש במשגה אחר".

לאור האמור לעיל, בחר בית המשפט לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש, ולהטיל על המערערת תקופת מאסר בפועל של 24 חודשים, כשיתר חלקי גזר-הדין נשארו בעינם.

שופטי ההרכב אף ביקשו לציין, כי "המעשים ראויים לענישה מחמירה יותר, והעונש המוטל על ידנו מתחשב בהיותנו ערכאת ערעור שאיננה ממצה את הדין עם משיבים, ונותנת משקל גם לנסיבותיה האישיות של המערערת, לרבות מחלתה, כפי שבאו לידי ביטוי בבימ"ש קמא".