רוכל הציע בשוק ברווזים למכירה; היו לו עשרה ברווזים. לאחר שעות רבות בחום היום ללא שום עסקה, הגיח מהצד איכר וביקש לקנות את כל עשרת הברווזים.
מה שמח המוכר על ההזדמנות שנקרתה לו. אלא שהאיכר התנה תנאי - וכה אמר: "אתן לך את הכסף, עכשיו, אבל השכר יכלול הובלת הברווזים אל ביתי שבקצה העיר". הרוכל מיד הסכים לתנאי, קיבל את כספו כמובטח, והוביל את הברווזים קשורים בשורה עורפית אל ביתו של האיכר שבקצה העיר.
בדרך עצר אותו עובר אורח וביקש לקנות ברווז אחד. "הם מכורים", אמר הרוכל. אלא שעובר האורח הפציר ברוכל, התחנן והסביר כי יש לו אורחים ואין לו שום פתרון אחר להכין עבורם ארוחה ראויה. לאחר הפצרות רבות, נאות הרוכל ומכר ברווז אחד, בתקווה שהאיכר לא יספור את הסחורה, ואם יספור, כבר יימצא תירוץ, השם יעזור...
הגיע הרוכל לבית האיכר, והאיכר ספר ואמר בחומרה: "קניתי עשרה ברווזים, הבאת לי רק תשעה!". מן הון להון, הציע הרוכל כי יקרא לעשרה אנשים ויוכיח דרכם כי לא רימה את האיכר כהוא זה. "עשה כרצונך" - כך האיכר - "אף שאני ספקן, כיצד תוציא יש מאין...
"אסף האיכר עשרה בטלנים, וביקשם כי כשישחרר את הברווזים בבת אחת, כל אחד מהם יתפוש ברווז אחד; לא יותר, ולא פחות. כל אחד מהבטלנים הבטיח כי יוכל לעמוד בוודאות במשימה, הכה קלה לביצוע... [וזה כבר היווה מענה ראוי לאיכר הספקן], אלא שלאחר ששוחררו הברווזים, ואצו-רצו הבטלנים - נותר אחד מהם בגפו, ללא ברווז. "הוא אשם!!!" - אמר הרוכל לאיכר, בהצביעו לעבר הבטלן - "כל כך הרבה ברווזים התרוצצו כאן, ולא יכולת לתפוש אחד???"
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
