ניחוח תפוח

פרק ראשון: המרצפת הגואלת

באזור מאה שערים, מערכת המשפט והמוסר, מאוד מפורטת ויעילה, ופועלת באופן מעורר השראה. אחד נקרא לו דויד שרול רביץ הגיע למשרדנו וביקש שנייצג אותו במכירת דירה שבנה - לאיזה אברך עם חמישה ילדים. אותו רביץ היה קבלנצ'יק שהתקיים מרכישת דירות הרוסות למחצה, שיפוצן ומכירתן בכסף טוב.

בעת הדיונים למכירת הדירה לאותו אברך אמר אותו רביץ שהוא מוכן לתת לאברך הנחה במחיר הרכישה - הנחה של כמה מאות שקלים, אם הוא יסכים כי במטבח הדירה, שגודלו כשניים וחצי מטרים רבועים, תסומן מרצפת אחת שהיא לא תיכלל בהסכם המכר, היינו היא תישאר בבעלותו של רביץ. מאוד הפליאה אותי, ואת הקונים - האברך ורעייתו, דרישה זו. וכששאלנו לסיבת הדרישה, ענה שהדבר מקובל במשפחתם עוד מימי אבי סבו של אותו רביץ.

אבל הנחה של כמה מאות שקלים -שעשתה את מלאכתה - מאוד קרצה לקונים, שכן בלאו הכי לא הייתה הפרוטה בכיסם, והנחה במחיר תקטין את שיעור המשכנתא שיהא עליהם ליטול מהבנק. ואל יקלו דברים אלו בעיניכם הקוראים. העניין סוכם, הצדדים הלכו לדירה וסימנו את המרצפת המוסכמת בצבע, והעסקה בוצעה לשביעות ליבם של כל הצדדים.

עברו מספר חודשים, ובוקר אחד, בבואי למשרד, ראיתיו, את אותו הקונה - אברך מזוקן, יחד עם מי מילדיו בעגלת תינוק - יושב וממתין לי. "מה הסיפור?", אני שואל, והוא מראה לי מכתב שכתב לו ר' דוד שרול רביץ.

"תקרא", הוא אומר, ואני משיב, "אין לי זמן. תספר לי מה כתוב בו". והוא מתחיל.

"אתה זוכר שהוא רצה להשאיר מרצפת אחת על שמו, ובבעלותו, במטבח שלנו?"
"כן", אני אומר, "אז מה?".

"אז מה?", הוא חוזר על שאלתי. "אותו ר' דוד שרול בא לבקר אותנו - סליחה, את המרצפת, וראה שהיא בדיוק מתחת לפריג'ידר שלנו. אז הוא כעס מאוד ושאל כמה זמן הפריג'ידר עומד עליה. אז אמרתי לו, כבר שישה חודשים, מאז שנכנסנו לדירה. אז עכשיו הוא רוצה ממני 300 שקל, דמי שכירות המרצפת שלו, לפי 50 ₪ לחודש. ואם לא, הוא ייקח אותנו לבית דין צדק של העדה.

נזכרתי - בעת לימודי בפקולטה למשפטים - למדנו על המשפט הטורקי - שנהג בארץ - ועל סעיף "מסמר ג'וחא" שהופיע בחוזי מכר מקרקעין, והסעיף העניק למוכר "זכות" למכור את כל זכויותיו בנכס לקונה, ולהשאיר לעצמו בעלות במסמר שהיה תקוע ב"סלון" הדירה. כך שלמוכר - מר ג'וחא - הייתה זכות להיכנס לדירה מתי שיחפוץ ולתלות על המסמר שבבעלותו את מעילו.