|   15:07:40
  בלפור חקק  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
מחלקה ראשונה
ניסן-אייר בספריו של איתמר לוין
קבוצת ירדן
כל מה שרציתם לדעת על קנביס רפואי
מימין לשמאל: הרצל חקק, עמנואך בן-סבו, סם בן-שטרית, הרצל חקק[צילום: טליה בן-סבו]

החייל האמיץ מצפרו

הסופר עמנואל בן סבו התוודע לפרשת גבורתו של טוראי נתן אלבז ז"ל, ולאחר שהתברר לו שסיפור גבורה זה אינו ידוע לרוב הציבור, קם לעשות תיקון: הוא כתב ספר לילדים על סיפור הגבורה של נתן אלבז ז"ל ובכך נגאל זכרו של גיבור זה
07/06/2023  |   בלפור חקק   |   ספרים   |   תגובות
כריכת הספר [צילום: על שפת התעלה]


קטע מפרק א'

לַגִּבּוֹרִים

שֶׁבְּמַעֲשֵׂיהֶם לִמְּדוּ

צְנִיעוּת, מְסִירוּת, הַקְרָבָה

וְאַהֲבַת אָדָם

נֵרִיָּה עָמַד מוּל הַסִּפְרִיָּה הַגְּדוֹלָה בְּמֶרְכַּז סָלוֹן הַבַּיִת, הִבִּיט בַּסְּפָרִים הַמְּסֻדָּרִים, נָשָׂא עֵינָיו לְעֵבֶר הַמַּדָּפִים הָעֶלְיוֹנִים, לְעֵבֶר הַמַּדָּפִים הַתַּחְתּוֹנִים, רִפְרֵף בְּעֵינָיו עַל שׁוּרוֹת הַסְּפָרִים מִשְּׂמֹאל לְיָמִין וּלְאַחַר מִכֵּן הִתְיַשֵּׁב עַל הַכֻּרְסָה.

שְׁלוֹמִי, אָחִיו הַגָּדוֹל, הִתְיַשֵּׁב לְצִדּוֹ, הִנִּיחַ יָדוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל נֵרִיָּה וְשָׁאַל, "עֲדַיִן לֹא מָצָאתָ גִּבּוֹר לִכְתֹּב עָלָיו?"

"יֵשׁ גִּבּוֹרִים רַבִּים שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִכְתֹּב עֲלֵיהֶם, אֲבָל אֲנִי מְחַפֵּשׂ גִּבּוֹר מְיֻחָד", הֵשִׁיב נֵרִיָּה.

שְׁלוֹמִי וְנֵרִיָּה שָׂמְחוּ מְאוֹד, כַּאֲשֶׁר אִמָּא, אַבָּא, וְהָאֲחָיוֹת רוֹנְיָה וְטַלְיָה, הִצְטָרְפוּ לַעֲזֹר בַּחִפּוּשִׁים אַחַר הַגִּבּוֹר הַמְּיֻחָד.

"אוּלַי הַצַּנְחָנִית הָאַמִּיצָה, חַנָּה סֶנֶשׁ", הִצִּיעָה טַלְיָה.

"אוֹ הַמְּרַגֵּל הַגִּבּוֹר, אֵלִי כֹּהֵן", הוֹסִיפָה רוֹנְיָה.

"יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי הָיָה גִּבּוֹר מְיֻחָד מְאוֹד", צִיְּנָה אִמָּא, אַבָּא שָׁתַק וְהִבִּיט בְּנֵרִיָּה הַמְּהֻרְהָר.

נֵרִיָּה תָּלָה עֵינָיו בְּאַבָּא, מַמְתִּין לְמוֹצָא פִּיו.

בֵּינְתַיִם, שְׁלוֹמִי הִמְשִׁיךְ לְהַצִּיעַ שֵׁמוֹת שֶׁל גִּבּוֹרִים נוֹסָפִים, אִמָּא הוֹצִיאָה מֵהַסִּפְרִיָּה סְפָרִים הַמְּסַפְּרִים עַל גִּבּוֹרִים וְהִנִּיחָה אוֹתָם בְּמֶרְכַּז הַשֻּׁלְחָן.

"כָּל דְּמוּיוֹת הַגִּבּוֹרִים שֶׁהִצַּעְתֶּם הֵן דְּמוּיוֹת מְיֻחָדוֹת, כָּל אַחַת בְּדַרְכָּהּ.

אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַצִּיעַ גִּבּוֹר שֶׁהִתְחִיל אֶת מַסַּע הַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה, בְּמָרוֹקוֹ", אָמַר אַבָּא.

נֵרִיָּה נִמְתָּח לְאָחוֹר וְאַבָּא הִמְשִׁיךְ, "בְּמָרוֹקוֹ, בָּעִיר צַפְרוֹ, עִיר הַמְּפֻרְסֶמֶת בַּחֲכָמֶיהָ וּבְרַבָּנֶיהָ גָּרָה מִשְׁפַּחַת אֶלְבָּז. מִשְׁפַּחַת רַבָּנִים וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים, אִמָּא רָחֵל, אַבָּא מַסְעוּד, אַרְבָּעָה אַחִים וַאֲחָיוֹת וְנָתָן אֶחָד."

"שָׁמַעְתָּ עַל נָתָן אֶלְבָּז?" שָׁאֲלָה אִמָּא אֶת נֵרִיָּה.

"לֹא", הֵשִׁיב נֵרִיָּה וְשָׁאַל, "נָתָן הָיָה גִּבּוֹר?"

"כֵּן", הֵשִׁיבָה אִמָּא.

"לֹא סְתָם גִּבּוֹר אֶלָּא גִּבּוֹר גָּדוֹל, גִּבּוֹר שֶׁחָלַם חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים, מַמָּשׁ גִּבּוֹר עַל."

אַבָּא שָׁלַף מֵהַמַּדָּף הָאֶמְצָעִי סֵפֶר חוּם גָּדוֹל, מִתּוֹכוֹ הוֹצִיא גְּזִיר עִתּוֹן מַצְהִיב, וְהִצְבִּיעַ עַל צִלּוּם יָשָׁן שֶׁל חַיָּל חַיְכָן.

"זֶהוּ נָתָן, הַבָּחוּר הָאַמִּיץ, הַחַיָּל הַגִּבּוֹר", אָמַר אַבָּא.

בֹּקֶר בְּצַפְרוֹ, קִרְקוּר חָלוּשׁ שֶׁל תַּרְנְגוֹלוֹת נִשְׁמָע מֵרָחוֹק. בַּבַּיִת הַקָּטָן וְהֶחָשׁוּךְ הַיְּלָדִים עֲדַיִן יְשֵׁנִים.

אִמָּא רָחֵל מְכִינָה לְאַבָּא מַסְעוּד תֵּה חַם, לִפְנֵי שֶׁיֵּצֵא לְיוֹם עֲבוֹדָה כְּמוֹ בְּכָל יוֹם.

עַל גַּבּוֹ הַצָּנוּם שֶׁל אַבָּא מַסְעוּד מֻנַּחַת שַׂקִּית עִם מִינֵי סִדְקִית, אוֹתָם יְנַסֶּה לִמְכֹּר בַּכְּפָרִים הַסְּמוּכִים, לְהַרְוִיחַ מְעַט כֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת אֹכֶל לַיְּלָדִים.

בְּנֵי הַבַּיִת הִתְעוֹרְרוּ, תֵּה חַם בְּכוֹסוֹת קְטַנּוֹת הִמְתִּין לַיְּלָדִים עַל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן.

נָתָן נִפְרָד מֵאִמּוֹ בִּנְשִׁיקָה עַל מִצְחָהּ וְיָצָא בִּמְהִירוּת לִישִׁיבַת "אֵם הַבָּנִים", בָּהּ לָמַד עִבְרִית, תּוֹרָה וּגְמָרָא.

"עַל אַף אַהֲבָתוֹ לַתּוֹרָה נָתָן הֶחֱלִיט לַעֲזֹב אֶת הַיְּשִׁיבָה, מִשּׁוּם שֶׁהַמַּצָּב בַּבַּיִת הָיָה קָשֶׁה, וּמְעַט הַכֶּסֶף שֶׁאַבָּא הִצְלִיחַ לְהַרְוִיחַ בְּכָל יוֹם לֹא הִסְפִּיק לְאֹכֶל", אָמַר אַבָּא.

"בֶּן כַּמָּה הָיָה נָתָן כְּשֶׁחִפֵּשׂ עֲבוֹדָה?" שָׁאַל נֵרִיָּה.

"נָתָן הָיָה בֶּן שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה כְּשֶׁהֵחֵל לְהִסְתּוֹבֵב בַּשְּׁוָקִים כְּדֵי לִמְצֹא עֲבוֹדָה וּבִזְכוּת מִבְנֵה גּוּפוֹ הַמּוּצָק, הוּא מָצָא עֲבוֹדָה בַּהֲרָמַת מַשָּׂאוֹת כְּבֵדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהִרְוִיחַ נָתַן לְאָבִיו, מְאֻחָר יוֹתֵר נָתָן הֵחֵל לַעֲבֹד גַּם כְּשׁוּלְיַת סַנְדְּלָר",

הֵשִׁיב אַבָּא.

"בֶּאֱמֶת גִּבּוֹר", אָמַר נֵרִיָּה.

"בְּגִיל בַּר מִצְוָה וִתֵּר עַל הַלִּמּוּדִים, עַל הַחֲבֵרִים וְכָל זֹאת כְּדֵי לְסַיֵּעַ בְּפַרְנָסַת הַבַּיִת."

"הִבְטַחְתִּי לְךָ, נָתָן לֹא הָיָה גִּבּוֹר רָגִיל, נָתָן הָיָה גִּבּוֹר עַל", חִיְּכָה אִמָּא.

אַבָּא הִמְשִׁיךְ, "נָתָן חָלַם לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא הֻקְסַם מֵהַסִּפּוּרִים עַל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, הָאָרֶץ עָלֶיהָ שָׁמַע מֵהוֹרָיו וּמֵהָרַב בַּיְּשִׁיבָה.

הַשְּׁלִיחִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִגִּיעוּ לְצַפְרוֹ, רִגְשׁוּ אֶת נָתָן בְּסִפּוּרֵיהֶם, בְּעִקָּר כְּשֶׁסִּפְּרוּ עַל גְּבוּרַת הַחַיָּלִים הַיְּהוּדִיִּים בְּמִלְחֶמֶת הָעַצְמָאוּת.

הַחֲלוֹם שֶׁל נָתָן לֹא עָזַב אוֹתוֹ לְרֶגַע, בַּבַּיִת, בַּשּׁוּק, עִם חֲבֵרִים, תָּמִיד חָשַׁב רַק עַל דָּבָר אֶחָד, עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אַבָּא הִנִּיחַ בַּצַּד אֶת הַצִּלּוּם הַיָּשָׁן וְאָמַר, "נָתָן רָצָה מְאוֹד לַעֲזֹב אֶת מָרוֹקוֹ וּלְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַךְ הוֹרָיו הַמֻּדְאָגִים חָשְׁשׁוּ מֵהַפְּרֵדָה."

אִמָּא פָּסְעָה לְכִוּוּן הַמִּטְבָּח, שְׁלוֹמִי הִבִּיט בַּמַּכְשִׁיר הַסֵּלוֹלָרִי שֶׁבְּיָדוֹ, חִיּוּךְ הִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנָיו.

טַלְיָה קָרְאָה לְעֵבֶר נֵרִיָּה, "יֵשׁ לְךָ גִּבּוֹר נֶחְמָד, כִּמְעַט בַּגִּיל שֶׁלְּךָ."

אַבָּא קִפֵּל אֶת גְּזִיר הָעִתּוֹן, הִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ הַסֵּפֶר הַחוּם הַגָּדוֹל וֶהֱנִיחוֹ בַּסִּפְרִיָּה.

"נָתָן הִגִּיעַ בַּסּוֹף לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹ שֶׁנִּשְׁאַר בְּצַפְרוֹ?" שָׁאַל נֵרִיָּה וְעָבַר לְהִתְיַשֵּׁב סָמוּךְ לְאַבָּא.

כְּשֶׁאַבָּא בִּקֵּשׁ לְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה, אִמָּא שָׁבָה לַסָּלוֹן וּבְיָדָהּ מַגָּשׁ עָלָיו הָיוּ כּוֹסוֹת שְׁתִיָּה קָרָה, צַלַּחַת גְּדוֹלָה וּבָהּ עוּגִיּוֹת שׁוֹקוֹלָד קְטַנּוֹת.

אִמָּא הִתְיַשְּׁבָה בֵּין רוֹנְיָה וְטַלְיָה, שְׁלוֹמִי נֶהֱנָה מֵעוּגִיּוֹת הַשּׁוֹקוֹלָד, אַבָּא הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר.

"יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁנָתָן הָיָה בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, הוּא הֶחֱלִיט לְלֹא יְדִיעַת הוֹרָיו, כִּי הִגִּיעָה הָעֵת לְהִצְטָרֵף לְעֶשְׂרוֹת נְעָרִים וּנְעָרוֹת מִצַּפְרוֹ הָעוֹשִׂים דַרְכָּם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הַנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן נִכְשַׁל, נָתָן הַצָּעִיר הֻחְזַר לְבֵית הוֹרָיו, הַחֲלוֹם הִתְרַחֵק."

"בַּבַּיִת הַדַּל הַמַּצָּב הָיָה קָשֶׁה.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת נִרְדְּמוּ הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת וְנָתָן הַבְּכוֹר מִבְּלִי שֶׁאָכְלוּ אֲרוּחַת עֶרֶב.

הַחְלָטָתוֹ לְהַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ הַגָּדוֹל, לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה קָשָׁה.

נָתָן הִמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ כְּשׁוּלְיַת סַנְדְּלָר, מְתַכְנֵן אֶת פְּרִידָתוֹ מֵהוֹרָיו וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ אוֹתָם אָהַב וְכִבֵּד מְאוֹד.

בְּעִקְבוֹת הַפְּגִישׁוֹת עִם הַשְּׁלִיחִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נָתָן הֵחֵל לָרוּץ בַּלֵּילוֹת, לְהָרִים מַשָּׂאוֹת בַּיָּמִים, לְחַזֵּק אֶת גּוּפוֹ לִקְרַאת הָעֲלִיָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הַגַּעְגּוּעִים שֶׁל נָתָן לְאֶרֶץ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בִּקֵּר בָּהּ, הִתְעַצְּמוּ.

נָתָן מָנָה אֶת הַיָּמִים לִקְרַאת הַגָּעָתוֹ לְגִיל שְׁבַע עֶשְׂרֵה, הַגִּיל בּוֹ יוּכַל לַעֲלוֹת לָאָרֶץ הָאֲהוּבָה שֶׁכַּף רַגְלוֹ לֹא דָּרְכָה בָּהּ מֵעוֹלָם."

"הַאִם הַפַּעַם הַהוֹרִים הִסְכִּימוּ שֶׁנָתָן יַעֲלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל?" שָׁאַל נֵרִיָּה.

"הַהוֹרִים לֹא הִסְכִּימוּ, גַּם הַבְּכִי וְהַתַּחֲנוּנִים שֶׁל נָתָן לֹא עָזְרוּ. אַךְ לְנָתָן כְּבָר הָיְתָה תָּכְנִית סוֹדִית שֶׁהוֹרָיו לֹא יָדְעוּ", הֵשִׁיב אַבָּא.

הָס הֻשְׁלַךְ בְּסָלוֹן הַבַּיִת, כּוֹסוֹת הַתֵּה נִצְּבוּ רֵיקוֹת עַל הַמַּגָּשׁ, מִצַּלַּחַת עוּגִיּוֹת הַשּׁוֹקוֹלָד נוֹתְרוּ פַּסִּים דַּקִּים שֶׁל שׁוֹקוֹלָד.

"מַסְפִּיק לְהַיּוֹם, נַמְשִׁיךְ מָחָר", אָמַר אַבָּא וְחִיּוּךְ קַל עָלָה בְּזָוִית פִּיו.

"לֹא, אַבָּא, בְּבַקָּשָׁה תַּמְשִׁיךְ, מָה הָיְתָה הַתָּכְנִית הַסּוֹדִית שֶׁל נָתָן?"

אַבָּא הִמְשִׁיךְ, " עֶרֶב אֶחָד, נָתָן יָשַׁב דּוֹמֵם מוּל הוֹרָיו, מַבִּיט בָּהֶם אֲרֻכּוֹת, עוֹצֵר בְּעַד דִּמְעוֹתָיו, יוֹדֵעַ שֶׁהַלַּיְלָה זֶה קוֹרֶה, הַלַּיְלָה יַתְחִיל אֶת הַמַּסָּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הוֹרָיו, רָחֵל וּמַסְעוּד, חָשׁוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ מְיֻחָד עוֹמֵד לְהִתְרַחֵשׁ, הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁנָּתָן יֵצֵא לַמַּסָּע, הֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁזּוֹ הַפְּגִישָׁה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל נָתָן עִמָּהֶם.

בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב נָתָן אָמַר לְהוֹרָיו כִּי הוּא הוֹלֵךְ לִרְאוֹת סֶרֶט עִם חֲבֵרָיו, לְמָחֳרָת הִגִּיעַ אֶחָד מֵהַחֲבֵרִים וְסִפֵּר לַהוֹרִים שֶׁהַמַּסָּע שֶׁל נָתָן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְחִיל.

הוֹרָיו שֶׁל נָתָן מֵרְרוּ בִּבְכִי הֵם זָכְרוּ שֶׁנָּתָן אָמַר לָהֶם: "אֲנִי הוֹלֵךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהָכִין עֲבוּרְכֶם חַיִּים טוֹבִים."

נָתָן עָמַד עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה, נַעַר בּוֹדֵד, לְלֹא מִשְׁפָּחָה, כָּל רְכוּשׁוֹ שַׂקִּית נַיְלוֹן עִם מִסְפַּר דְּבָרִים שֶׁהִסְפִּיק לָקַחַת וַחֲלוֹם גָּדוֹל, לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

נָתָן הִגִּיעַ עִם צְעִירִים נוֹסָפִים לְחוֹפֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הַצְּעִירָה, נָתָן יָדַע שֶׁאִישׁ לֹא מַמְתִּין לוֹ בָּאֶרֶץ הַחֲדָשָׁה.

"כָּל כָּךְ קָשֶׁה לְהַגִּיעַ לְבַד לְאֶרֶץ חֲדָשָׁה, בְּלִי כְּלוּם, בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד מְצַפֶּה לְךָ", אָמְרָה רוֹנְיָה.

טַלְיָה הוֹסִיפָה, "צָרִיךְ אֹמֶץ וּגְבוּרָה לַעֲזֹב אֶת הַהוֹרִים וְלָצֵאת לְמַסָּע לְאֶרֶץ חֲדָשָׁה."

אַבָּא הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ, "נָתָן וַחֲבֵרָיו הַחֲדָשִׁים הִגִּיעוּ לְ"שַׁעַר הָעֲלִיָּה", מַעְבָּרָה בָּהּ הִתְרַכְּזוּ הָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים, שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּאֹהָלִים וּבִצְרִיפִים.

הָעוֹלִים שֶׁעָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי נָתָן, חִפְּשׂוּ בְּכָל יוֹם קְרוֹבִים וּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁעָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

"נָתָן, נָתָן", נִשְׁמַע קוֹל אִשָּׁה, נָתָן הֵסֵב בִּמְהִירוּת אֶת רֹאשׁוֹ, עֵינָיו פָּגְשׁוּ בְּעֵינֵי אִישָּׁה שֶׁלֹּא הִכִּיר.

הָיְיתָה זוֹ קְרוֹבַת מִשְׁפָּחָה, סִתְרִיָה בֶּן הָרוּשׁ, אֲשֶׁר הִגִּיעָה בְּכָל יוֹם לַמַּעְבָּרָה, לְחַפֵּשׂ קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה.

סִתְרִיָה, מִהֲרָה לְעֵבֶר הַנַּעַר לְבוּשׁ הַבְּגָדִים הַבְּלוּיִים, כּוֹבַע בָּרֵט חוּם לְרֹאשׁוֹ, נָתָן הִבִּיט בָּהּ, חִבֵּק אוֹתָהּ וְנָשַׁם עֲמֻקּוֹת.

סִתְרִיָה הִתְרַגְּשָׁה מְאוֹד וּבִקְּשָׁה שֶׁיִּקַּח אוֹתָהּ לָאֹהֶל בּוֹ נִמְצָאִים הוֹרָיו.

נָתָן סִפֵּר לָהּ, "עָלִיתִי לְבַד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַהוֹרִים שֶׁלִּי יָבוֹאוּ בְּקָרוֹב, אֲנִי בָּטוּחַ."

"הַהוֹרִים שֶׁל נָתָן הִגִּיעוּ?" שָׁאַל נֵרִיָּה.

אַבָּא הֵשִׁיב, "כֵּן, אֲבָל...."

כך מחנכים על סיפור של גבורה
עמנואל בל-סבו מוסר את ספרו לנשיא פדרציה מרוקו סם בן-שטרית [צילום: טליה בן-סבו]

לא פעם אנו תוהים איך מחנכים מהי גבורה, ואיך מנחילים ערך זה לילדים ונוער. בעוד שנה (2024) ימלאו 70 שנה למות הגבורה של הלוחם נתן אלבז ז"ל. מה ידוע לנו על כך?

האם ידועים לנו סיפורי הגבורה שהתרחשו כאן במאבק על קיומנו כיהודים בישראל? ככל שאנו לומדים את מורשת הקרב של צה"ל, מתברר לנו שסיפורים רבים נודעו בסערת המאבק על הקיום, ועם הזמן נשכחו.

הסופר עמנואל בן סבו התוודע לפרשת גבורתו של טוראי נתן אלבז ז"ל, ולאחר שהתברר לו שסיפור גבורה זה אינו ידוע לרוב הציבור, קם לעשות תיקון: הוא כתב ספר לילדים על סיפור הגבורה של נתן אלבז ז"ל. ובכך נגאל זכרו של גיבור זה.

חייל בודד שרצה להיות לוחם עברי

החייל נתן אלבז (1954-1932) זכה לעיטור המופת לאחר מותו, והוא צעיר בן 22 שנים. הוא גדל בעיירה צפרו שבמרוקו, ברובע היהודי ברחוב אל חמאם, ולאחר שנודע לו שיש עלייה בלתי לגאלית ממרוקו לישראל, ביקש את עצת הוריו. ההורים התנגדו ליציאה לארץ ישראל בסכנות הדרכים של אז. נתן, התחנך במרוקו על השׂפה העברית ולמד מן השליחים הציוניים ערכי גבורה ואהבת הארץ. בהיותו בן 18 יצא דרך גבול מרוקו-אלג'יר. הדרך הייתה קשה, ובהגיעו לארץ חָווה קליטה קשה כיוצא מרוקו, ונחשׂף לדעות הקדומות כלפי העלייה ממרוקו.

נתן אלבז התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גבעתי. ביומו האחרון היו הכנות לביקור של קולונל אליוט מן הצבא הבריטי. בבוקר הגורלי של חייו נתן נכנס למשׂימה של פֵּירוק רימוני יד. כאשר התברר לנתן, שנצרת הרימון השתחררה, הוא פרץ החוצה לזרוק את הרימון לתעלת העפר, אך היו שם חיילים רבים. הוא אימץ את הרימון אל חזהו ורץ לעבר התעלה. כך הסתיימו חייו.

הצבא איתר את הוריו ברובע היהודי של צפרו במרוקו, והם קיבלו את הבשורה הקשה על מותו, על מעשה הגבורה של בנם, וכן נמסרה להם תעודת צל"ש מן הרמטכ"ל משה דיין.

המשורר נתן אלתרמן כתב אז שיר הצדעה ב"טור השביעי"

קטע:

- - פֶּה פָּעַרְתְּ, עֵינַיִם פָּקַחְתָּ
וּבְיָדְךָ כִּלָּיוֹן חָרוּץ.
אָז פָּרַצְתָּ לָרוּץ עַל פְּנֵי חֶלֶד
עַל תֵּבֵל...לְבַקֵּשׁ בְּקִרְבָּהּ
מָקוֹם אֵין בּוֹ לֹא אִישׁ וְלֹא יֶלֶד
וְהַדֶּרֶךְ כְּבֵדָה וְרַבָּהּ
וּבְיָדְךָ הַפְּצָצָה הַמֻּפְעֶלֶת
שֶׁהִתְחִילָה לִסְפֹּר עַד אַרְבַּע.

- - -

שירו של אלתרמן חולל במשך שנים נפלאות בזיכרון הישראלי, אך עם השנים התפוגג זיכרון הקרב וגם שמו של נתן אלבז ז"ל נשכח. הסופר עמנואל בן סבו חש שהופקדה בידו משימה קדושה: להציב יד וזֵכר לגיבור נשכח, ולהנחיל את גבורתו לילדי ישראל.

עולה ממרוקו שגילה הקרבה וגבורה

שוחחתי אישית עם הסופר עמנואל בן סבו, והייתי נוכח בפגישה שבמהלכה הוא מסר את ספרו לנשיא הפדרציה של יהודי מרוקו, סם בן שטרית.

לדבריו, "סיפורו של נתן הוא סיפורה של מדינת ישראל אשר קיבצה מקרוב ומרחוק את בנותיה ובניה אחרי שנות גלות ארוכות, ומעשה הגבורה של נתן אשר בחר לשים נפשו בכפו למען הצלת חבריו החיילים. הסיפור שלו כתוב באותיות של זהב על כותל המזרח של לוחמי מלחמת הקוממיות של עם ישראל". עמנואל חש שחגיגת שנת ה-75 לעצמאות ישראל היא המועד לחשוף את סיפור ההקרבה של החייל נתן אלבז ז"ל.

נשיא הפדרציה של יוצאי מרוקו בישראל ובעולם, סם בן שטרית, אמר לעמנואל עם קבלת הספר: "זהו מעשה אצילי שעשה המחנך והסופר עמנואל בן סבו, שגאל את סיפור המופת על הנער בעל עיטור הגבורה, נתן אלבז, הילד מצפרו והעביר את סיפור לדור הצעיר אשר לא ידע את נתן אלבז".

היינו בלשכתו של סם בן שטרית. עמנואל בן סבו שיתף אותנו כי בחר להתמקד בדמותו המיוחדת של הנער מצפרו, נתן, בשל התעוזה, האהבה לארץ ישראל, הערגה והגעגוע אשר הובילו את הנער מִצפרו להיטלטל בדרך לא דרך ממרוקו לישראל, לחיות בודד במעברה, להתמודד מול דעות קדומות, סטריאוטיפים וסטיגמות, לפלס בעקשנות ובנחישות את דרכו עד להגשמת חלומו להיות חייל עברי במדינת היהודים.

לאחר שהמשפחה של נתן ז"ל עלתה לארץ, הוא יצר קֶשר איתם. הוא שוחח עם האח יהודה על דמותו של נתן ז"ל, כדי לספר עליו לילדי ישראל.

מעשהו של נתן ז"ל רשום במורשת הקרב של צה"ל בצד סיפורו של החייל יהודה קן דרור ז"ל, לוחם הצנחנים מן הקרב במיתלה במלחמת סיני 1956: קן דרור ז"ל התבקש לחשוף את מקור האש של הכוח במצרי בסיני. הוא יצא נוהג בג'יפ לעברם, לספוג את האש, ולאפשר לחיילים הישראלים לתקוף את היחידה המצרית. גם הוא הקריב אז את חייו כדי להציל את חבריו, וגם הוא זכה לעיטור המופת.

קטע מן הספר:

"בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב נָתַן אָמַר לְהוֹרָיו כִּי הוּא הוֹלֵךְ לִרְאוֹת סֶרֶט עִם חֲבֵרָיו, לְמָחֳרָת הִגִּיעַ אֶחָד מֵהַחֲבֵרִים וְסִפֵּר לַהוֹרִים שֶׁהַמַּסָּע שֶׁל נָתָן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְחִיל.

הוֹרָיו שֶׁל נָתָן מֵרְרוּ בִּבְכִי. הֵם זָכְרוּ שֶׁנָּתַן אָמַר לָהֶם: "אֲנִי הוֹלֵךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהָכִין עֲבוּרְכֶם חַיִּים טוֹבִים".

נָתָן עָמַד עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה, נַעַר בּוֹדֵד, לְלֹא מִשְׁפָּחָה, כָּל רְכוּשׁוֹ שַׂקִּית נַיְלוֹן עִם מִסְפַּר דְּבָרִים שֶׁהִסְפִּיק לָקַחַת וַחֲלוֹם גָּדוֹל, לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

נָתָן הִגִּיעַ עִם צְעִירִים נוֹסָפִים לְחוֹפֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הַצְּעִירָה, נָתָן יָדַע שֶׁאִישׁ לֹא מַמְתִּין לוֹ בָּאָרֶץ הַחֲדָשָׁה".

לא פעם הורים תוהים איך מנחילים ילדים לאהבת הארץ, לאהבת המורשת. ספרו של עמנואל בן סבו מציג מודל של השראה: חייל שעלה ממרוקו כדי להגשים חלום ישן של כיסופים לארץ הישנה. נתן ז"ל משמש מודל להשראה: חיים של צניעות ושל נתינה, מודל של גבורה ודאגה לחברים.

הספר של עמנואל בן סבו "על שפת התעלה" הוא כלי לחינוך ערכי.

עמנואל בן סבו, על שפת התעלה – סיפור לילדים, ציירה: ליהי הברי, הוצאת 'עכשיו אפשר' מאי 2023, 34 עמ'.
תאריך:  07/06/2023   |   עודכן:  07/06/2023
בלפור חקק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
החייל האמיץ מצפרו
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
שריונר
10/06/23 21:22
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות

06/06/2023  |  משה ניסנבוים  |   ספרים

22/05/2023  |  משה ניסנבוים  |   ספרים
הספר הוא פירותיו של מסע חיים, מסע המצטיין בתשומת לב הוא מקבץ בתוכו סיפורים מרגשים ומשמעותיים, הבאים מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית
21/05/2023  |  משה ניסנבוים  |   ספרים
הזמן לא עוצר מלכת. החיים שלנו חולפים ואנחנו נשארים תקועים ולא עושים את מה שטוב לנו, את מה שאנחנו אוהבים ולא נהנים ממצבנו כרגע, אלא חושבים, אם ואם ואם
10/05/2023  |  משה ניסנבוים  |   ספרים
בכל בוקר אני מתעורר עם שכחה קלה, עם קושי בהתמצאות איך לשוב ולכוון את עצמי לפי מי שאני רוצה להיות, ולהוביל את היום שלי באופן פעיל כבר מתחילתו?
27/04/2023  |  משה נינסבוים  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
יהיה אשר יהיה לא נברח ולא נסתגר ולא נתחבא    בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
צבי גיל
צבי גיל
במערכה ההיברידית בין ישראל לבין אירן זאת כבר הצליחה בהיבט הפסיכולוגי והכניסה את הציבור הישראלי, שנמצא חצי שנה במתחים, ללחץ נפשי ללא תקדים    הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
גאולה - רק בפעולה אנושית שמודעת שהיא כלי לקידום ישועה
איציק וולף
בימים שבהם טוענים רבנים כי ישנה הגנה מיסטית-רוחנית שהיא בלבד זו ששומרת על עם ישראל מפני אויביו כדאי לעיין בפסוקי קריעת ים סוף - שעל-פי המסורת אירעה בשביעי של פסח - ולראות שאפילו רי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il