|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מה קורה כשקוף בכלוב רואה קופים מהלכים חופשי בגן החיות? ● ספר ילדים חדש לפורים מאת אתי שחר, מחברת "הספסל של סבא בני"
|
|
תמונה מתוך הספר "תחפושות בגן חיות" [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
"תחפושות בגן חיות" מאת אתי שחר, הוא ספר ילדים חדש, שמח וצוהל באווירה פורימית וססגונית. הספר, בהוצאת הספרים אוריון, עוסק בקומדיה של טעויות, בה נוכחים זוהר ושחר בביקורם בגן חיות - בחג פורים.
ביקור בגן חיות בחג פורים שונה מביקור בו בשאר ימות השנה. גן החיות גדוש בבעלי חיים בכלובים, ובפורים - בגלל התחפושות - נראים בעלי החיים גם מחוץ לכלובים. הילדים המחופשים מצליחים לבלבל את הליצנים שאינם מבינים מדוע מסתובבות חיות מחוץ לכלובים.
הקוף "קופיפו" מבולבל אף הוא כשהוא בוהה בקוף המסתובב חופשי וילדים מכבדים אותו בממתקים, ואילו אותו לא מכבדים, למרות שהוא מתנהג יפה ולא יוצא מהכלוב. זוהר מתנצלת ומזכירה לקופיפו שיש שלט המורה לא להאכיל את החיות.
הספר מצחיק ושופע הומור ומהווה חוויה מבדרת לילדים. הטקסט קולח ומתחרז והאיורים משעשעים. הספר מעודד ילדים לבקר ולחוות את גן החיות בפורים ולהשוות בין התחפושות לבין בעלי החיים. במקביל, מזכיר לילדים שלא להאכיל את החיות.
מחברת הספר אתי שחר, תושבת יבנה, עוסקת בגישור, מתנדבת בשירות הומניטארי, בעלת תואר ראשון במדעי החברה. בעבר הוציאה שני ספרי ילדים: "הספסל של סבא בני" ו"בום טראח תזמורת המטבח" - ספרים העוסקים במשחקים, בצעצועים שהילדים בוחרים ולאו-דווקא את הצעצועים הצבעוניים עם הגירויים השונים שההורים רוכשים עבורם. כמו-כן, הוציאה שחר ספר למבוגרים, סיפורת: "פסיעות בשביל החלב" - רומן העוסק בירושלים של שלהי שנות החמישים, פוסע ומתפרס על פני כארבעים שנה.
"תחפושות בגן חיות", מאת אתי שחר; איורים: צבי פדלמן; 24 עמודים; מחיר: 45 שקלים, הוצאת "אוריון".
הספר מיועד במיוחד לילדים מגיל 3 עד 7, אך כל המשפחה תשמח להשתתף בצהלה.
|
|
|
|
|
[צילום: יח"צ]
|
|
|
"אִמָּא'לֶה!" קוֹרֵא שַׁחַר בְּבֶהָלָה
כְּשֶׁפַּרְצוּף שֶׁל אַרְיֵה מֵצִיץ לְתוֹךְ הָעֲגָלָה,
סַבְתָּא מְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ: "אַל תִּדְאַג,
זֶהוּ רַק יֶלֶד שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לִכְבוֹד הֶחָג..."
פִּתְאוֹם הִגִּיעָה נְמֵרָה, רָקְעָה בְּרַגְלָהּ
וְחָטְפָה לְזֹהַר אֶת כּוֹבַע הַלֵּיצָן שֶׁלָּהּ.
אִמָּא שֶׁל זֹהַר נִבְהֲלָה:
"לָמָּה הִיא לָקְחָה? זֶה לֹא שֶׁלָּהּ."
סַבְתָּא נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ וְאָמְרָה:
"כִּי יֵשׁ כָּל מִינֵי יְלָדִים
וְכָל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים.
יֵשׁ רְגוּעִים וְיֵשׁ פְּרָאִים,
וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם סְתָם שׁוֹבָבִים."
הַנְּמֵרָה אָז צָחֲקָה: "חָה-חָה-חָה..."
וְהֵסִירָה מֵעַל פָּנֶיהָ אֶת הַמַּסֵּכָה.
כְּשֶׁזֹּהַר רָאֲתָה אוֹתָהּ, הִיא שָׂמְחָה וְצָהֲלָה -
הֲרֵי זֹאת גִּילִי מֵהַגַּן שֶׁלָּהּ!
גַּם קוֹפִיפוֹ הִתְפּוֹצֵץ מִצְּחוֹק.
"דַּי, דַּי," הוּא קָרָא, "לְכוּ מִפֹּה רָחוֹק,
מַסְפִּיק עִם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַשִּׁגּוּעִים
וְכָל הָרַעֲשָׁנִים וְהַצַּעֲצוּעִים -
אַתֶּם כְּבָר מַחְרִישִׁים לִי אֶת הָאָזְנַיִם..."
אָמַר וְאָטַם אֶת אָזְנָיו בְּכַפּוֹת הַיָּדַיִם.
"לְכוּ לְהַרְעִישׁ לַפִּיל וְלַפִּילָה
וְלָשִׁיר לַזֶּבְּרָה עַל הַפִּיגָ'מָה שֶׁלָּהּ!"
|
|
| תאריך:
|
01/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
01/03/2010
|
|
זהר נוי
|
|
ראשית אומר כי לדעתי, ספרו של אלעזר שטרן "משא כומתה" הוא מצוין. הוא כתוב בצורה קולחת, לעתים מעורר צחוק ולעתים מעלה דמעות.
|
|
|
|
|
המשוררת רות רייזל כותבת על דמויות אותנטיות שהשתמרו בזכרונה מול צילומי העיר תל אביב הקטנה, אשר חרטו רישומן בתודעתה. אחת הדמויות באסופה הינה מטילדה (עמ' 28-27), בת יחידה לאב קבלן בעל שם ועבר מפואר, שנותרה מחוסרת כל לאחר שאביה ירד מנכסיו. אולם היא עודנה במקום משמרת הבית באדיקות ובגאווה לזכר ימים שנחקק בזכרונה: "זְקוּפָה בְּתוֹךְ סוֹגַר/גֵּאָה,/בְּכָל מַה שֶׁהָיָה". די לקרוא משפט זה כדי לקלוט את הדמות שבאה מהמעמד הבורגני של אותם זמנים, שאינה יודעת להתפשר או להתמודד עם השינויים והתמורות המתחוללים ביומיום.
|
|
|
|
|
מחקרו של ד"ר יעקב ידגר מציג פרשנות מעמיקה של מבנה הזהות של יהודים ישראלים המזדהים כמסורתים, ומתבסס, בין היתר, על מנעד רחב של ראיונות עומק שערך החוקר בקרב ציבור זה. ידגר טוען בספר זה כי בחינה חיובית, אמפתית ובו בזמן ביקורתית של עולם המשמעויות הנקשר בזהות המסורתית והנבנה סביבה, מאירה בבירור דווקא את אופייה המודרני של זהות זו, וחושפת את ממד הבחירה הדומיננטי שעליו היא מבוססת. המסורתיות, הוא כותב, הינה דגם של מודרניות שאינה בהכרח מלווה בחילון, או לפחות לא בחילון מלא של כלל תחומי החיים.
|
|
|
|
|
חיה בנצל, מי שניהלה שנים רבות את בנק הדם בבית החולים "הלל יפה" בחדרה, פרסמה בימים אלה את ספר הביכורים שלה. ספרהּ "היושבת בתוכי" ראה אור בהוצאה "פיוטית" והוא מצטרף לספרי השירה והפרוזה שראו אור בהוצאת הספרים החל מחודש יוני 2009.
|
|
|
|
|
סיימון סינג מדורג אצלי גבוה (ולא רק אצלי) כסופר מוביל במדע פופולרי. ספריו המעולים כמו "המפץ הגדול", "סודות ההצפנה" ו"המשפט האחרון של פרמה" חיזקו אצלי את ההכרה שמדובר בסופר מחונן בתחום זה. איש מדע שמצליח בשפה ברורה להבהיר סוגיות קשות ולפשט אותן גם למי שהמדע אינו מקצועו העיקרי. בגישה חיובית ואוהדת זו ניגשתי לקרוא את ספרו האחרון (יחד עם אדזארד ארנסט) "ריפוי או פיתוי". האמת, ממה שקראתי בכתבות המקדימות ליציאת הספר חששתי מעט, אני מעט מנוסה כתלמיד אומנם בחלק ממה שמכונה רפואה משלימה (ויש אומרים "אלטרנטיבית") והדברים שצוטטו מפיו נשמעו לי מעט לא מדויקים ובכל זאת ניגשתי בהתלהבות לקריאת הספר הזה.
|
|
|
|
|
מעין שקיעה לתוך אפתיה
