|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ביקורת לספר "אדם הולך הביתה", מאת יורם עשת אלקלעי ● הוצאת כתר, 2010, 300 עמודים ● ביוגרפיה, חוויה אישית ממלחמת יום הכיפורים
|
כבר כשהתחלתי לקרוא בספרו של יורם עשת אלקלעי הרגשתי שזהו ספר מיוחד, או בשתי מילים: בסיומו חשתי "חוויה מטלטלת".
הסיפור "פשוט". חוויותיו של צנחן שנפצע קשה באבו סולטן, מתחם מצרי מערבית לתעלה. סיפור תחילת המלחמה שלו ועד לפציעה, וסיפור השיקום בבתי חולים מהפציעה הקשה ממנה השתקם בניגוד לכל התחזיות הרפואיות.
אבל כמו בכל סיפור "פשוט", הוא אינו פשוט כלל. ראשית חוויות מלחמה אישיות למי שהיה שם, לעולם אינן פשוטות וחוויותיו של האחר מתערבבות בחוויותיך, עד שלעתים הגבול אינו ברור. לכל אחד יש את "המצרי" שלו ואת "השרוף" שלו. בנוסף, מקום הפציעה של עשת-אלקלעי, מחנות "אבו סולטן" - הוא בדיוק מקום הנפילה של אבינועם מורדיש, מ"כ מפלוגה י', שאליה השתייכתי ושלאחר שהפלוגה נשחקה הצטרף לכוח צנחנים מילואים ונהרג באחת ההסתערויות על המתחם. כן, גם אצלו זה קרה ב-18 באוקטובר ומי יודע אם לא בסמיכות למקום פציעתו של עשת-אלקלעי.
הספר כתוב בצורה קריאה ובהירה; מצד אחד ללא חשש להביא באופן אישי את התחושות, ומן הצד השני אינו גולש לפילוסופיות מורכבות על תובנות שהתגלו לו לאדם ברגעיו הכמעט אחרונים. סיפור החילוץ, הכמעט התייאשות ממנו והשלכתו בצד כפצוע ללא סיכוי - מוכרים. ראוי לכל שבח ואזכור הרופא (ד"ר אלירז) שלא אמר נואש וכנגד כל הסיכויים החזיר את נשמתו של עשת-אלקלעי לגופו.
האירוניה בה מתאר עשת-אלקלעי את חיי בית החולים, הפער בין הנתפש אצלו לבין תפישת הצוות, הקשיחות של חלק מהצוות שנועדה להשגת שיפור רפואי ולצידה אי-הרגישות המתבקשת - הם סיפור בתוך סיפור; מן הסתם היא קיימת גם היום ומן הסתם הלקחים שהיו אמורים להילמד לא נלמדו (ראו פרשיות הטיפול בהלומי הקרב במלחמת לבנון השנייה).
היכולת של עשת-אלקלעי להתגבר באופן כמעט מלא ובסיוע הצוות הרפואי על מגבלות אמיתיות של הכרה ולחזור לקריאה ולכתיבה, מעוררת השתאות ובהחלט נותנת מקום להבנה שגם נסים מתקיימים בינינו ואף שאינם מתועדים תחת ניסויים קליניים, הם כאן.
הספר מרגש ומיוחד ומומלץ לכל אדם גם אם לא היה שם, אף שאני מניח שחלק מריח החוויות לא יהיה אותו הריח...
ציטוט אחד שאני רוצה להביא מעמוד 15 בספר: "בחלוף השנים אני פוגש שוב ושוב את הערמומיות הגדולה של מסננת הזיכרון, המשליכה לפח האשפה של השכחה את מירב התנסויותיי ומשמרת רק מזער מהן". כל אחד לוקח את הערמומיות הזו למקום המתאים לו.
|
| תאריך:
|
28/12/2010
|
|
|
עודכן:
|
28/12/2010
|
|
עפר דרורי
|
|
ספרו של אורי בר-יוסף שיצא בימים אלה, 'המלאך', הוא שלב חדש במלחמת ז' ב-ז', זעירא בזמיר, סביב זהותו של אשרף מרואן, סוכן המוסד בימי מלחמת יום הכיפורים.
|
|
|
|
|
פיליפ רות, בן 77, סופר יהודי אמריקני פורה במיוחד כותב רומנים נובלות, סיפורים קצרים וכתבים פוליטיים. מצטיין בגיבורים נברוטיים המזכירים את דמותו של וודי אלן בסרטיו ( שני היוצרים יהודים בני אותו דור), זוכה פרסים רבים במהלך חייו. לפחות 22 מספריו תורגמו לעברית מאז שנות החמישים של המאה הקודמת. הספר המתורגם האחרון החיה הגוועת יצא לאור באמריקה בתחילת העשור הנוכחי, מסופר בגוף ראשון, מכיל יסודות אוטוביוגרפיים (בין השאר היה פיליפ רות מרצה לספרות השוואתית ונשוי שלוש פעמים, אחת מנשותיו הייתה קלייר בלום שחקנית הוליבודית. כיום הוא גרוש).
|
|
|
|
|
כיצד מושפע "מעמדו" של אלוהים בתקופה של שבר לאומי? מה אומרים ראשי העם, סופריו והמוני בית ישראל על האל בעת שאסון כבד פוקד אותם? שאלות אלו הן עניינו של "אלוהים בעידן של חורבן וגלויות", ספרה של דלית רום-שילוני. הספר עוסק בחורבן ירושלים במחצית הראשונה של המאה השישית לפני הספירה, אולם לקוראים הוא עשוי להדהד ולשמש רקע לדיון בתקופות שבר אחרות שחווה העם היהודי.
|
|
|
|
|
ספר חדש "רצח בין ידידים" מעלה את השאלה: האם פעל אורי אבנרי כסוכן סובייטי. הספר נכתב על-ידי אמנון לורד והוא יוצא בימים אלה. אפשר לתמצת אותו בפשטות: אבנרי תמך בהיטלר, אבנרי תמך בסטלין, אבנרי תמך בעבד אל נאצר, אבנרי תמך עד הסוף ביאסר ערפאת.
|
|
|
|
|
שם הספר - "משורר של חצות" - מזכיר לי את המוטיב המרכזי בספר "אגדת הדבש המר" של בלפור משנת תשנ"ג (1993) - "חצות הלילה". כולנו מכירים את הפיוט מהגדת פסח, "ויהי בחצי הלילה", המתואר כזמן מיסטי גורלי, לעם ישראל ולמשורר. השימוש החוזר במושג זה, משקף תפישה עצמית גבוהה של 'האני השר', המכוון עצמו לממד הלאומי-היסטורי, וגם לממד המיתי העל-היסטורי בה בעת. לממד הגאולה. הגאולה באחרית הימים, לפי האמונה, תתרחש בחצי הלילה. עבור המשורר בלפור חקק, הקיום הזהותי קיים כל הזמן בממד של "בחצי הלילה".
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
