צ-817831 הוא לכאורה סיפורו של טנק במלחמת יום הכיפורים אבל הוא בפועל סיפורו של מפקדו, יאיר ליטביץ. יאיר טנקיסט, מ"מ טנקים מגדוד הסיור 87 שהיה גדוד הסיור של אוגדת אריק שרון נכנס למלחמה מהרפת שם תפסה אותו הקריאה למילואים בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים. הגדוד הוזעק ואתו לוחמיו. ליטביץ מתאר בשפה ציורית וקולחת את ההתגייסות, התנועה אל הבלתי ידוע ולבסוף את התנועה על זחלים של הגדוד מבאר שבע עד לחזית סיני והכל בהעדר מובילי טנקים.
המעבר החד מהרפת לקרבות השריון שליטביץ שותף אליהם הם המאפיינים את ההלם של תחילת המלחמה. ליטביץ מתאר בצורה מעניינית את ההיסטוריה הצבאית שלו, את לחימתו בגזרות האלה כבר במלחמת ששת הימים כקצין מילואים ואת ניסיונו הקרבי שצבר במהלך שתי מלחמות. ליטביץ אדם צנוע מטבעו מציג את העובדות ואנו הקוראים יכולים להתרשם עד כמה נסך ניסיונו הקרבי ביטחון אצל חייליו ועד כמה היו מוכנים ללכת אחריו באש.
תיאור הקרבות של ליטביץ הוא תיאור לחימתו של גדוד הסיור 87 במלחמה ועד לשחיקתו המלאה ב-16 באוקטובר 1973 לאחר קרב הדמים בכיבוש התפר שבין שתי הארמיות המצריות וסיומו בקרב הנורא של כיבוש צומת טרטור לכסיקון שיאיר ועוד שלושה טנקים היו שותפים אליה. לאחר קרב נורא זה ליטביץ מתאר את הצטרפותו לגדוד 79 שנלחם באותה הגזרה ואת הפגישה היפה שהייתה לו עם רמי מתן מ"פ בגדוד, פגישה בחולות שהובילה לחברות של שנים. ליטביץ התחיל את המלחמה כמ"מ וסיים אותה כמ"פ עתיר ניסיון המשרה תחושה של ביטחון ורוגע סביבו גם בזמנים הקשים ביותר.
תיאור הקרב בצומת טרטור לכסיקון פותח רשומון שרבים כמותו במלחמת יום הכיפורים. התברר לי שהייתי כמה מאות מטרים מהטנק של ליטביץ באותה צומת ובאותם שעות לערך והזיכרונות שלי בקטעים מסוימים מהקרב מעט שונים אף שגם אני רשמתי לעצמי ביומן הקצר שניהלתי במלחמה שזה היה הלילה הקשה מכולם.
זהו ספר אוטוביוגרפי של לוחם במלחמה ההיא שמצטרף למספר ספרים נוספים בתחום שרק דרכם ניתן להבין את פרטי המלחמה בעיקר מעיניהם של הלוחמים היותר זוטרים. ליטביץ לא חושש מרגשות ומביע אותם בהזדמנויות שונות. בהחלט מרגש לקרוא את הדברים. הספר כתוב היטב וקולח. מומלץ ביותר.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
