"אלוהים משחק בקוביות"

לא מזמן, בעודי סועד ארוחת צהריים במסעדה מקומית וקורא להנאתי בספר "הדג שבתוכנו" (מומלץ), סועד נוסף, דתי כמוני, שאל אותי ברצינות, איך קריאת ספר זה מסתדרת לי עם עובדת היותי דתי. המשכנו בשיחה קצרה בה שיכנעתי אותו בעמדה הפרללית (בה הדת והמדע אינם מתנגשים), אולם תקרית זו היא עדות ש"האמונה" כי תורת האבולציה, סותרת את קיומו של אלוקים, התקבלה בציבור.

מטרתו של הספר "אלוהים משחק בקוביות", מאת מיכאל אברהם, לקעקע אמונה זו לחלוטין. כפרפראזה על ספרו של פלביוס "נגד אפיון" היה ניתן לקרוא לספר "נגד דוקינס", בהיות ריצ'רד דוקינס הנציג הקולני ביותר של הפונדמנטליזם האתיאסטי והגורם לאמונה זו באמצעות ספרו הפופולרי "יש אלוקים?". בארצות הברית, בה העולם האקדמי נמצא בכמה מרכזים גדולים, דוקינס זוכה להתנגדות רבה, אולם אף אחד מהספרים הרבים המבקר את דעותיו (למעשה, אמונותיו הדתיות) לא תורגם לעברית והשאיר חלל ריק. בארץ בה הממסד המדעי מצומצם, אין פלא שספר כגון זה יוצא מחוקר מאוניברסיטת בר-אילן.

לכאורה רק האבולוציה מופיעה בכותרת הספר, אבל בהערות שוליים, אברהם מתייחס גם לתיאוריית המפץ הגדול, כזו שגורמת להפרכת קיומו של האל (בצורה אבסורדית למדי, מאחר שהתיאוריה מניחה רגע של בריאה ובכך מתקדמת רבות כלפי עמדת הדת, לעומת התיאוריות שטענו כי העולם קדמון והיה תמיד, תיאוריות שנזנחו כמעט על-ידי כל אנשי המדע). את ההובלה של הפונדמנטליזם הפיזיקאי מייצג המדען המוכשר סטיבן הוקינג, שגם מרבה להתייחס לאי-נחיצותו (ובכך לאי-קיומו) של אלוקים. מיכאל אברהם מכיר בגדולתם של הוקינג ודוקינס בתחומם, אולם טוען כי טיעוניהם הפילוסופיים, המטא-מדעיים והתיאולגיים, גרועים ושגויים (ומראה זאת בעקביות למשל בהבחנה הידועה שאם מחליפים את המילה פיזיקה בספריו של הוקינג במילה אלוקים, הרי שהביטוי "הפיזיקה יכולה להסביר את הכל" מקבל משמעות דתית תיאסטית מובהקת) ובכך שהם מנצלים את הפופולריות שלהם לשם קידום אג'נדות ודעות מוקדמות שאינן קשורות כלל לעבודתם המדעית (ראו הערה 104 בעמוד 160). מבחינה זו שתי התיאוריות עומדות במרכז הפולמוס התאיסטי-אתאיסטי.

הספר אינו קל לקריאה. כבר בהקדמה בעמוד 11 אנו נתקלים בניסוח הלא בהיר: "אפשר לומר שמטרת ספרי זה היא להראות שדחיית הגישה הדתית-דואליסטית בגלל דומיננטיות של האינטרפרטציה הניאו-דרוויניסטית לתיאוריות האבולוציה, משקפת בלבול פילוספי - תמים או מכוול - ולא רוח ביקורתית". למרות קשיים אלו מומלץ להמשיך בספר, שכן המושגים מוסברים בהמשך, ועל הדברים החשובים המחבר חוזר כמה פעמים בצורות שונות.

הכותב הוא אדם דתי ועושה מאמץ לנתק את עצמו מהבחינה הדתית על-מנת שלא להיות משויך לצד הפונדמנטליסטי התיאסטי הקיים בארץ ומתבטא בנסיונות הטפה וחזרה בתשובה. מבחינה זו הוא מנסה להציג את עצמו כצד המקשר המנסה להתמודד עם טענות כל הצדדים (שכן גם הצד האתיאיסטי הוא פונדמנטלי במהותו). לשם כך המחבר מודיע כי הדיון הוא בעצם קיומו של אלוקים כלשהו, שמתכנן ובונה את העולם. אין הוא מתעסק באלוקים היהודי דווקא, ואין הוא מתעסק כלל בתיאולוגיה (האם אלוקים הוא טוב או שאר תכונותיו של האל). כמו-כן אין הוא מתעמת עם המדע, אלא מוכן לקבל את תורת האבולוציה כתקפה (אמפירית). מטרתו היא לדחות את המסקנות התאיסטיות העולות ממנה והמוצגות לרוב בצורה לא מדעית. המחבר מציע ארבע חלופות (עמ' 27) ליחסים בין ממצאי האבולוציה (התקפים) לבין קיומו של האל:

1. הממצאים תומכים בהשערה של היעדר בורא - גישת דוקינס (אתיאיזם אבולוציוני);

2. הממצאים מייתרים את הצורך בבורא (מפריכים את ההוכחות לקיומו, אך לא שוללים אותן) - גישה אגנוסטית זו מייצגת את ברטרנד ראסל;

3. הגישה הפרללית - הממצאים אינם משפיעים על ההחלטה בסוגיית קיום הבורא;

4. הגישה הסינטתית - הממצאים דווקא מחזקים את ההשערות שהבורא קיים (תיאיזם אבולוציוני).

מבנה הספר מחולק לפרקים עם נספחים בסוף (הנספחים קצרים וכתובים בצורה קריאה מאוד). ייתכן שהספר ארוך עקב הצורך של המחבר לא לעשות קיצורי דרך ולהעמיד את כל טענותיו על בסיס לוגי מוצק, אולם לעיתים נדמה כי יש חזרה מסוימת על דבריו או הליכה במעגלים. במקרים כאלו ניתן לדלג קמעה.

בפרק הראשון המחבר שולל את הגישה המטריאליסטית, השיטה הטוענת שהכל חומר וניתן להסבר כאוסף של אטומים ומולקולות (ובעיקר דן על התפתחות המוסר). בפרק השני מוצגות מבחר הוכחות קלאסיות לקיומו של אלוקים. הוכחות לוגיות הקיימות שנים רבות (ועוד הרבה בטרם היות המדע). בעיקר מתעכב המחבר על הראייה הפיזיקו-תיאולוגית, שאומרת שלא ייתכן שעולם כה מורכב, שנראה מתוכנן קיים רק במקרה.

הפרק השלישי עוסק בדחיית ההנחות שאכן מדובר רק במקרה (גם באמצעים סטטיסטיים המראים כי כמות המוטציות שאירעו זניחה לחלוטין לעומת כמות המוטציות הנדרשות, טיעון המפריך את אקראיות המוטציות וגם באמצעות טיעונים לוגיים שנועדו להפריך את עיוורון המוטציות (כלומר, הן לא היו אקראיות אך גם לא מכוונות). הפרק השלישי הוא עיקר הספר ובו עולות נקודות המחלוקות במלוא עוזן, ומסקנתו היא שהצדדים חובטים אחד בשני בדו-שיח של חירשים. דווקא הבריאתנים, אמורים להיות מרוצים מהאבולציה המספקת הסבר לדרכי פעולות של הבורא, בעוד האתיאסטים אמורים למצוא את הפרכות שבתורה זו. העובדה המדעית היא כי האבולוציה התרחשה, אולם ברמה הפילוסופית המטא-מדעי, התרחשות זו לא יכולה להיות אקראית ואף לא עיוורת (משיקולי הסתברות). אם תהליך כל-כך לא סביר התרחש, הרי שיש מי שעומד מאחוריו, וכך למעשה האבולוציה עוזרת לאשש את קיומו של האל. המצב הקיים כיום הוא שהבריאתן מכחיש עובדות, והניאו-דרוויניסט מאמין בנסים.

המחבר ממשיך ועונה לטענות נגד קיומו של האל, בכך שתהליך האבולוציה עצמו הוא מלא פגמים ואינו מושלם. לעיתים נוצרים יצורים שאין להם המשך, ולכן נראה שאלוקים אינו מוצלח במיוחד. טענה זו היא במישור התיאולוגי, ואינה תלויה כלל בקיומו של אלוקים. האם הייתה אבולוציה? זו שאלה מדעית ויש ממצאים רבים התומכים בכך. האם התהליך האבולוציוני הוא עיוור או מתוכנן? זו שאלה שאינה מדעית אלא מטא-מדעית והמחבר מראה שהתכנון הוא האפשרות הסבירה הרבה יותר. האם התכנון מושלם? זו שאלה תיאולוגית שקשורה להבנתנו את אלוקים, הבנה שעדיף לא להתיימר לאחוז בה. בסיומו של הדיון חוזר המחבר שוב על ההפרדה (אותה הוא מציג לאורך כל הספר), בין הממצאים עצמם, לבין המשמעות שלהם, הפרדה שבשיח הפונדמנטליסטי הפופולרי לא קיימת.

בפרק הרביעי דן המחבר באבולוציה עצמה, ואכן מגיע למסקנה המקבלת שהתיאוריה אינה מדעית (במובן הפופריאני שגורס כי תיאוריה מדעית חייבת להיות ניתנת להפרכה), למרות זאת, המחבר מקבל את התיאוריה כמהימנה עקב שפע הממצאים התומכים בה. ייתכן שפרק זה היה צריך לשמש מבוא לספר מאחר שהוא דן גם באבולוציה עצמה וגם בפילוסופיה של המדע. גם הפרק החמישי משמש נספח פילוסופי ועוסק בכלל העתיק המכונה "התער של אוקום" או בצורך לבחור באפשרות הפשוטה ביותר. כלל זה מוזכר רבות גם בפרק השלישי והדיון בו מורחב.

בנקודה זו היה אפשר לסיים את הספר, אלא שלהשלמת התמונה הכוללת, המחבר מוסיף עוד שני פרקים (שאינם נחוצים לדיון ולמסקנות העיקריות).

בפרק השישי, המחבר עובר לדון בדת (כלומר קיומו של אלוקים שאינו רק פילוסופי) וכאן מגיע פולמוס חזיתי עם טענותיו של דוקינס שניתן לתמצתן במילים "הדת היא מקור כל הרוע והצרות בעולם". המחבר דוחה את טענותיו ומצביע על כך ששוב, דוקינס התעסק בתחום בו מומחיותו היא נמוכה מאוד, תוך ניצול הפופולריות שלו בתחומים אחרים על-מנת לקדם אג'נדה קיצונית אתאיסטית.

בפרק השביעי מציג המחבר טיעונים שאינם רלוונטיים כלל לוויכוח שמוצגים לרוב מבחינה רגשית ובה כל צד תופס את מקומו הקבוע וכלל אינו מוכן להקשיב לטענות הצד האחר (שרובן צריכות התייחסות וחלקן גם נכונות) ומציע שוב את אותה סינתזה עליה דיבר בפתיחה (במקביל לארבע אפשרויות הבחירה), כפי שאני מביא בקיצור:

1. הבריאתן הפונדמנטליסטי רואה את הכתוב בתנ"ך כפשוטו (זו אמונה נוצרית יותר מאשר יהודית). כל היצורים נבראו כמו שהם לפני כ-6000 שנה;

2. הבריאתן האבולוציוני מקבל את האבולוציה (והפיזיקה) אולם רואה את אלוקים כמתכנן שלה (יצירה חד-פעמית של החוקים או ניהול שוטף של ההפעלה שלהם);

3. הניאו-דרוויניסט הקיצוני רואה באבולוציה (ובמפץ הגדול, ובנס שגרם להתחלת החיים) את חזות הכל;

4. ניאו-דרוויניסט מורכב. האבולוציה אינה הכל, אלא רק חלק מהכל, וניתן לאמץ אותה עם קיומו של אלוקים (אף במישור המטא-מדעי בלבד).

המחבר מכוון לאימוץ האפשרויות השנייה והרביעית (ההבדלים ביניהם דקים), ושולל את הוויכוח בין עמדות השוליים הקיצוניות, המתבצע לרוב בכלים לא ראויים, תביעות משפטיות (בעיקר בארה"ב) ודמגוגיה פסאודו-מדעית.

הספר מתאים לקריאה לכל אדם שמסוגל להתמודד עם מורכבות, האדם הדתי נדרש להכיר שממצאי המדע כנראה מתארים את מה שהתרחש, והאדם החילוני יצטרך להבין שדווקא מתוך המדע ניתן להסיק את קיומו של אלוקים (בדרכים לא מדעיות). הקצוות המתעקשים משני המחנות, אינם צריכים להשקיע את הזמן ויכולים להישאר בדוגמה שלהם.