הסיפור עם רותי, בתו של השופט רבינוביץ, לא יספיק כדי לגרום לדני לעשות את מה שהוא יתבקש לעשות; בהיותו סנגור מנוסה מאוד, הוא יבין שקשה מאוד, אם בכלל, לקשור אותו לסמים שהיא נושאת בגופה. גם כסף, ואפילו הרבה כסף, לא יספיק, העריכה יעלה, ולכן היא ביקשה מתנחום שיניח בפני דני את האפשרות של חשיפה מסוג מאוד מסוים.
"זה בוודאי יסייע ב'ריכוך' שלו", אמרה יעלה לתנחום.
עם זאת, לא היה שום ביטחון, לדעתה, שדני יצליח לשכנע את השופט רבינוביץ לעשות את מה שהוא יבקש ממנו שהוא יעשה. האיום בחשיפת מעורבותה של בתו בהברחת הסמים, יכול לעבוד - ויכול שלא לעבוד.
וגם אז, גם אם השופט ייעתר להפצרות של דני, יש עוד הרבה נעלמים שיכולים לצוץ בדרך לשחרורו של בעלה, גמרה בליבה יעלה.
יעלה בהחלט צפתה, שהסיכוי של דני להשיג את מה שהוא יתבקש להשיג לא יהיה גדול - מה שיחייב אותה לשקול תוכנית ב'. על התוכנית הזאת היא לא סיפרה לבעלה.
היא נתנה לו להאמין שדי במה שיש בידו כדי לגרום לדני לעשות את מה שהוא יתבקש לעשות, אם יעלה הצורך בכך. עם זאת, למודת הניסיון שהיא צברה, בעל כורחה, בארץ מוצאה, יעלה ראתה את הדברים קצת אחרת.
היא תמיד העדיפה לצפות לרע ביותר - בתקווה שטוב מזה יקרה בסופו של דבר.
על האפשרות שדני לא יצליח לשכנע את השופט רבינוביץ, הרצל מרציאנו אפילו לא חשב. במקומות שבהם הוא בילה כל ימיו, לחצים מן הסוג הזה תמיד הועילו. הוא לא ראה כיצד יכול יהיה השופט רבינוביץ להניח לבתו היחידה להיעצר בעוון נשיאת סמים לארצות-הברית.
כשמרציאנו התחיל לבנות את 'תיק דני בן אור', הוא לא ידע, כמובן, מתי, או אם בכלל, הוא יזדקק לכל מה שהוא צבר בו.
עם זאת, כמי שחי כל חייו תחת הטראומה של מה שקרה לאביו, הוא חשב שצריך כל העת להיות מוכנים לרגע שבו המערכת תבקש לדרוס אותו. מרציאנו גם ידע, כמובן, על קשריו המשפחתיים של דני. מקורות מודיעיניים שונים סיפרו לו על חותנו של דני - ועל קרבתו של זה לראשי השלטון.
לא שהדברים לא פורסמו בהרחבה בטורי הרכילות, אבל מה שהיה בידיו של מרציאנו היה קצת יותר מזה.
הוא ידע על עסקות-נשק בדרום-אמריקה והוא ידע, כמובן, על דירת-המסתור שנשכרה בגבעתיים, שאליה מגיע, לפחות, מקורב אחד של מייק שוורץ, והוא ידע על מה שקורה שם לגברים רבי-עוצמה שרוצים להתפשט למשך כמה שעות מן הכוח האדיר שהם מחזיקים בידיהם בחיי היום-יום שלהם.
אחד מן הגברים הללו, מבאי-ביתו של חותנו של דני, סגן-השר, שימש במשרד ראש-הממשלה בתפקיד ממונה על פרויקטים מיוחדים.
יצחק אלבוכר נולד בברית-המועצות - ולארץ הוא עלה עם הוריו בהיותו בן שבע.
הצטיינותו בתחום מדעי הגרעין זיכתה אותו בפרסים - ובמלגות-לימודים בחו"ל. לאחר סיום לימודיו במכון ויצמן, הוא למד במשך שלוש שנים במכון יוקרתי מיוחד ביוסטון. מכון זה היה חלק מסוכנות החלל האמריקנית.
ראש הממשלה, באחד ממסעות-ההרצאות שלו בארה"ב, בתקופה שבה הוא לא שימש בכל תפקיד ציבורי, פגש בו - וגייס אותו לעולם הפוליטיקה.
לאחר שהוא נבחר לכנסת, במסגרת מפלגת-נישה, טרח ראש הממשלה על מינויו לסגן-שר במשרדו.
יצחק אלבוכר ראה את חלומותיו הכי ורודים מתגשמים. הוא תמיד ראה את ייעודו בסיוע למדינה היהודית לשמור על עוצמתה היחסית מול אויביה.
לרעיון לשכור דירה לשם מימוש פנטזיות מיניות הוא הגיע לגמרי במקרה.
הפגישה שלו עם חתנו של מייק שוורץ, בביתו של זה האחרון, גרמה לו, משום-מה, להתפתות - וללכת שבי אחר האפשרות לחוות חוויות מסוג שהוא לא היה מודע להן.
דני בן-אור הציע - ויצחק אלבוכר סבר שאסור להחמיץ את מה שהוצע לו. השניים סיכמו בקריצת-עין להיפגש - ולגרום למה שהם תכננו להתממש.
סגן-השר לא העלה בדעתו שהוא עושה משהו פסול העלול לטרפד את הקריירה המטאורית שלו. על מעורבותו של המוסד המיוחד הוא למד בשלב מאוד מאוחר. מופתע לגמרי, הוא ניסה לשחזר לאחור היכן הוא טעה. הוא לא פעל במחשכים.
נהגו ושומר-ראשו היו מלווים אותו בדרכו לדירה - והם גם היו ממתינים לו לידה עד שהוא היה יורד ממנה.
הכל נראה לגמרי תמים - ובכל זאת שביר להחריד.
