סיפור אמיתי (פרק 45)

רק כמה ימים קודם לביקור של תנחום במשרדו, למד דני, מתוך שיחת-אקראי, כך הוא האמין, שמרציאנו יודע עליו, כנראה, יותר ממה שהוא אמור, או צריך, לדעת.

האינפורמציה הזאת הגיעה אליו מפיו של אילן הרשקו, חבר קרוב מאוד עוד מהתקופה שבה שניהם היו גונבים מקיוסקים בשכונה שבה הם גרו, בגלל שלא היו להם את אותן פרוטות מעטות שצריך כדי לקנות דברי מתיקה.

שנים לאחר מכן, אילן הרשקו התפתח להיות לוחם ביחידה מובחרת בצבא - ולאחר מכן דרכו למוסד המיוחד הייתה סלולה. היה לו כוח פיזי בלתי רגיל.

הוא אף פעם לא ניצל אותו לרעה; גם לא בעת שהוא ודני היו נתפסים בידי בעלי-הקיוסקים.

למעשה, אילן הרשקו עשה בו שימוש רק פעם אחת במסגרת חייו האזרחיים, בעת שפורץ נכנס לדירת-אימו בשעה שהוא התארח שם באחת מחופשותיו מהצבא. אותו פרץ כמעט ומצא שם את מותו. אילן הרשקו התעשת רק ברגע האחרון ממש. הוא כבל אותו בכבילה המקובלת בעת שמחבלים נחקרים ביחידות-השדה.

השוטרים שהגיעו למקום לא הצליחו במשך דקות ארוכות להתיר את הקשרים.

הפורץ הובהל לחדר-המיון - ומשם הוא הועבר לחדר הטראומה בבית-החולים שבו הוא שהה כמעט שבוע ימים עד שהוא הצליח להבין מה קרה לו.

אילן הרשקו היה מאלה שעימם דני נהג להיפגש מעת לעת לכוס בירה בימי שישי בצהריים.

לעתים הם נפגשו גם בימי חמישי בערב. הפאבים היו מלאים בהוללים צעירים בערבים האלה - וזה התאים לשניהם. דני אפילו הצליח, פה ושם, לארגן לעצמו מפגש חפוז עם אחת מן הצעירות שזיהו את פניו. אילן הרשקו גם רצה - אבל זה לא הצליח לו.

הוא לא היה קל-דיבור כמו חברו; חספוסו הפריע לו ליצור קשר עם בנות המין השני שלא חיפשו מאצ'ואיזם גברי אלא בילוי קל ומהיר. רק כשדני היה מתערב לטובתו, אילן הרשקו היה חוזר מסופק לביתו.

איך אילן הרשקו ידע מה מרציאנו יודע, דני יכול היה רק לשער, אבל הפרטים היו מדויקים למדי, ודני ממש לא אהב את מה שהוא שמע מפי חברו. אם מרציאנו הצליח לשים יד על פרטים כאלה, אז יש בהתרחשויות מסביב לדירת-המסתור פוטנציאל נפיץ ביותר.

- "מה קורה פה?", ביקש אילן הרשקו לדעת. "איך הצלחת להסתבך ככה...?"

- "עזוב אותך. זה כלום. סתם רכילות מטופשת..."

- "באמת? אצלנו לא מתייחסים אל זה כך. תיזהר..."

- "עזוב אותך משטויות", ניסה דני, אבל אילן הרשקו לא הרפה.

- "אתה מכיר את היכולות שלנו..."

- "מכיר - אבל גם אתם טועים לפעמים..."

- "אף-פעם לא. לא כשאנחנו מתמקדים בנושא מסוים. ולא כשכל הנורות האדומות נדלקות בבת אחת..."

- "אז מה בכלל יש פה... קצת מין ביזארי...?", ניסה דני לדחות מעליו את חברו.

- "תנסה להיזכר עם מי אתה נפגש שם... ואלו השלכות ביטחוניות יכולות להיות למפגשים כאלה עם השרמוטות שאתם מביאים לשם..."

- "אני לא איש-ממשל... לי מותר לעשות מה שאני רוצה..."

- "אולי, אבל לא הייתי בונה על זה... לא כאשר גם אחד כמו מרציאנו מגלה עניין בדירה הזאת... ואולי גם בך..."

אילן הרשקו נזהר מאוד בלשונו. הוא לא סיפר לדני דבר על היקף המעקב, או על הסיבה למעקב, או על כמות העבודה שנעשתה על-ידי המוסד המיוחד שבו הוא עבד - וגם לא על האופן שבו התברר לעוקבים שגם מרציאנו בתמונה.

הפנייה של אילן הרשקו לדני הייתה על דעת מפקדיו, כמובן, שכן אלה רצו לדעת קצת יותר על מה שקורה בדירת-המסתור. הם גם רצו לדעת אם דני אחראי, בדרך כלשהי, לסוג הנשים הצעירות שמגיעות לדירת-המסתור או לאופן גיוסן.

גם העניין שמגלה בדירה אחד כמו הרצל מרציאנו, מי שנמצא בראשה של רשימת-היעדים המודיעיניים של המשטרה, נראה לאנשים במוסד המיוחד מוזר מאוד. הם לא הבינו למה מרציאנו טורח בעניין הזה - וההסבר היחיד שעלה על דעתם הוא שהמגה-עבריין מבקש, מסיבה כלשהי, למלכד למטרה לא-ברורה את עורך-דינו.

הם לא העלו בדעתם שלמרציאנו יש כוונות לסחוט אישיות רמת-דרג, מאלה שמגיעים לדירה; מה שהיה נכון בתחילת הדרך בעת שמרציאנו החל לעקוב אחרי דני - אבל לא בהמשכה.

בשלב מאוחר יותר מרציאנו החל לחשוב גם על אפשרויות אחרות, אבל את זה לא ידעו במוסד המיוחד. עניינם של העוסקים במלאכה שם היה במישהו אחר - ואת הטיפול במרציאנו הם השאירו לגורמים אחרים.

עם זאת, אילן הרשקו נשלח לברר עם חברו מילדות, אגב שיחת-חולין, מה הוא יודע על הבאים לדירת-מסתור ולמה, לדעתו, מגלה בה עניין אחד כמו מרציאנו.

עניין אחרון זה מאוד לא מצא חן בעיני חבריו לעבודה של אילן הרשקו.

במוסד המיוחד ידעו, שכשעבריין מסוגו של מרציאנו מגלה עניין בדירה מן הסוג הזה, ומשקיע הרבה מאוד כסף בפרויקט כזה, המטרה שעומדת לנגד עיניו, מן הסתם, רחוקה מאוד מלהיות כשרה.

ריח של ניסיון-סחיטה, שאת טיבו קשה היה לאמוד באותו השלב, עלה באפם של הממונים על אילן הרשקו במוסד המיוחד. הם חששו, בשלב הזה, שדני בן-אור יהיה זה שכלפיו יופנו איומי-הסחיטה, אבל הם מאוד לא אהבו את המעורבות של מרציאנו.

לדידם, אם יעד ראשון במעלה של המשטרה, מקיים מעקבים אחר דירת-המסתור, יש מקום לבחינה מאוד יסודית של מהלך הדברים.

המפכ"ל למד את הפרטים, לא באמצעות דוחות מודיעיניים, אלא באורח בלתי אמצעי, מפי ראש המוסד המיוחד.

כדי לעמוד על כל הניואנסים של המעקבים, הוא הקדיש שעה ארוכה לשיחה עם מי שפעם היה אף הוא מפקדה של יחידת העילית שבראשה גם הוא עמד לפני גיוסו למשטרה לתפקידו הנוכחי.

במוסד המיוחד גם למדו שמרציאנו עלה על כמה מן הגברים שמגיעים לאותה דירה - ושהוא בוודאי מבין את משמעות הגעתם לשם. גם הם, כמו מרציאנו, הצליחו לשים יד על אחת מן הנשים הצעירות שהגיעו לדירת-המסתור בכל פעם למשך כמה שעות.

מסתבר שהיא הייתה קצת יותר מבוגרת מן האחרות - וגם הרבה יותר מיומנת ומנוסה במשחקים מן הסוג שהיה כה חביב על הגברים שהגיעו לדירה.

לאחר כמה שעות במעצר-חקירתי, שלא היה לגמרי חוקי, בגלל שהופרו כמה מזכויותיה החוקתיות של האישה הצעירה, כגון הזכות להיוועץ בעורך-דין, הצליחו החוקרים של המוסד המיוחד לדובב אותה - וללמוד מפיה שאין לה שום קשר לכל גורם לא-תמים שמנסה להפיל בפח מישהו מן הגברים שמגיעים לדירה.

היא בסך-הכל הייתה מגיעה לשם אחת לשבוע, על-פי בקשת גבר שאת שמו היא לא ידעה, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. בשלב מסוים התקשר אליה גבר נוסף וגם עימו היא נפגשה. בעלה ידע על לכתה לשם - ולא התנגד לכך.

הכסף סייע במימון החוגים של ילדיהם. הוא גם הבין מפי אשתו שאין היא מקיימת יחסי מין מלאים עם הגברים.

לא זאת הייתה תכלית בואם לאותה דירה.

המפכ"ל, שעה שהוא קיבל דיווח על מה שגילו העוקבים של המוסד המיוחד, ניחש מיד לאן חותר מרציאנו. הוא לא סבר שמרציאנו יבקש לסחוט מישהו מן הגברים החשובים האחרים שהגיעו לדירה - אם כי גם זאת הייתה אפשרות שאף אחד לא רצה להסיר אותה מן השולחן - ולכן באותו שלב הפך גם דני בן-אור, סניגור מן השורה הראשונה, ליעד שיש לפקח על תנועותיו. בניגוד לעבר, עתה היו חשדות קונקרטיים נגד דני בן-אור.

המפכ"ל לא התעניין בחשדות שאותם חקרו אנשי המוסד המיוחד. תיקו האישי של דני בן-אור הונח על שולחנו.

אותו עניינה הדרך שבה ינקוט מרציאנו לאחר שהוא ייעצר - ואם הוא ינסה לחצות קווים אסורים ביחד עם סניגורו. תחושת-הבטן שלו אמרה לו שזה מה שיקרה - אבל לשם כך היה עליו לקדם תוכנית-מגירה שהוכנה זה מכבר.

הוא פנה לפרקליט-המדינה. השניים הכירו מזה שנים. עוד מהתקופה שבה המפכ"ל שימש בתפקידו הצבאי הבכיר. זה היה תפקיד נפיץ במיוחד - והרמטכ"ל ביקש, לא אחת, לקבל חוות-דעת משפטיות לפני שהוא אישר פעולות שונות.

היועץ המשפטי לממשלה לא תמיד אהב את העובדה שמדלגים מעליו בשאלות מן הסוג הזה.

הוא ראה בכך מעין-ניסיון לשדר לו, שניסיונו וכשירותו, אין בהם די; זאת, בגלל שהוא לא משורות-הפרקליטות.

- "יוצאים לדרך", דיווח המפכ"ל לפרקליט-המדינה.

- "צריך להיות מאוד זהירים. יכול להיות שנצטרך לקבל גיבוי נוסף", השיב הפרקליט המנוסה מאוד.

- "ככל שאני רואה את זה, נצטרך את עזרתו של שר-המשפטים בנושא מינויו של השופט רבינוביץ למשפטו של מרציאנו לאחר שהוא ייעצר".

- "צריך לתעד כל מהלך באופן הכי מדויק. צריך להיות ברור לחלוטין מתוך תיק-החקירה שהמעצר של מרציאנו נולד כתרגיל-חקירה. אני לא רוצה ועדות-חקירה. יש מספיק גורמים בכנסת, ובמערכות העיתונים, שלא אוהבים את המשטרה. הם מאוד ישמחו אם משהו ישתבש..."

המפכ"ל ופרקליט-המדינה ידעו היטב שגם אם הכל יתועד, עדיין, תוכל להיטען כנגדם הטענה שהם טמנו מלכודת לא-חוקית לאזרח שלא חטא במאומה, וכי הם דחפו אותו, למעשה, לפעילות שנולדה על-רקע מעצר לא-חוקי בעילת-שווא.

הם גם ידעו שהם דוחקים שופט לפינה - ומאלצים אותו, אולי, לבחור בין שלומה של בתו לבין חירותו של עבריין שעומד להיות מובא בפניו לדין.

בפועל, הם גם גרמו לדני בן-אור להיגרר לסיטואציה בלתי-אפשרית מבחינתו שלא הוא יצר אותה.

המפכ"ל הבין שבתו של השופט רבינוביץ עלולה לשמש מנוף-לחץ עליו; הוא רק עוד לא ידע עד כמה מתוחכמת יכולה להיות המזימה שנרקמה.

ככל שהוא ידע באותו השלב, המדובר היה, רק בשעשועי-המין של בתו של השופט רבינוביץ, מי שנוטלת סמים קלים, שאותם רוכשים עבורה מקורביו של הרצל מרציאנו.

רק לאחר שמרציאנו נעצר, נולדה היוזמה לנסיעה של רותי לארצות-הברית - וגם בעניין זה ניתן היה לומר שהמפכ"ל גרם, למעשה, למילכודה של נערה צעירה.

רותי נקלעה למצבה, שלא מרצונה, בגלל מעצר-השווא של מרציאנו.

אלמלא המעצר של מרציאנו, רותי לא הייתה מסתבכת בניסיון להכניס סמים לארה"ב. איש לא היה טורח לשלוח אותה לשם או להפגיש אותה עם סוחרי-סמים דרום-אמריקנים באמסטרדם.

כך או כך, האספקט הלא-מוסרי של התמונה היה ברור למפכ"ל, כמו גם לפרקליט-המדינה, אבל השניים ידעו, כמו בעת שנדונו פעולות של סיכול ממוקד של מגה-מחבלים או פעילויות 'מלוכלכות' אחרות מעבר לקווי-האויב, שיש וצריך לעקם את החוק לשם השגת מטרות שאין דרך אחרת להשיגן.

אניני-טעם יסתייגו, אולי, מן הדרכים הללו - אולם, כמו שנאמר כבר לא אחת, גם בידי שופטי בית המשפט העליון, יש ואי-אפשר לגנות את מה שמוכרחים לעשות.