סיפור אמיתי (פרק 59)

בעולם שבו דני נאלץ להילחם בכל יום מחדש על שרידותו תמיד היו כאלה שביקשו להיות צעד אחד, לפחות, לפני השוטרים. וכדי להשיג זאת, כל האמצעים היו כשרים. אם צריך - מרפדים אותם, את השוטרים, פה ושם, במזומנים, או במנעמים מסוג אחר; ואם צריך, גם מאיימים עליהם בדרכים שונות. למשל, בדרך של איום בגילוי לאישה שבבית שבעלה מנהל רומן עם שוטרת אחרת. לשם כך, היה צריך, כמובן, מודיעין מדויק כדי לשכנע את השוטר המאוים ברצינות כוונותיו של המאיים.

הנחת-העבודה של ה'מרפדים' הייתה, תמיד, שגם השוטרים הם רק בני-אדם. יש להם את אותם צרכים שיש לכל אדם שמתמודד עם הוצאות-החינוך של הילדים ועם תשלומי-המשכנתה. לא תמיד הדברים נעשים מתוך כוונה ממוקדת להשיג מטרה מיידית. התשלומים מועברים בכל מיני דרכי-עקיפין, כגון במתן אשראי בבתי-קזינו, או בהלוואות לצרכים דחופים, רק כדי ליצור תלות ומחויבות. שיהיה לעת-מצוא; בבחינת 'שלח לחמך על פני המים'.

אף פעם אי-אפשר לדעת מתי שוטר זה או אחר הנמצא ברשימת המקבלים שוחד באופנים שונים, יידרש להחזיר טובה או שתיים; כגון, בלשגות במתכוון בחקירה, כדי ליצור רושם בלב בית המשפט שהמשטרה התרשלה באיסוף הראיות, או בדרכים אחרות - יותר מתוחכמות ופחות בוטות. שליחת-התראה מוקדמת על פשיטה משטרתית שצפויה להתקיים במקום מסוים או על בקשה שהוגשה לבית משפט להוצאת צו-חיפוש שנועד לכתובת מסוימת; אלה היו דרכים נוספות שבהן יכול השוטר, אסיר-המחויבות, להחזיר טובה.

קיימות, כמובן, גם אפשרויות אחרות, לא-מעטות, למתן 'שירותים' מסוגים שונים לשוטרים כדי להטות אותם מדרך הישר. למשל, על-ידי שליחת צעירות 'נשכניות' כדי שאלה יגלגלו את לשונן למקומות מוצנעים יותר - ומוצנעים פחות. שוטר שהוכשל במגע אסור מן הסוג הזה, שוב איננו חופשי למלא את תפקידו באמונה. הוא כל העת חושש מפני דליפת פרטים על מה שקרה למשפחתו - או למפקדיו.

עם זאת, צריך לומר, שהתופעה הזאת, של 'קניית' שוטרים, איננה תופעה שמתרחשת לעתים מזומנות. זאת, משום שתמיד קימת סכנה גדולה ב'גיוס' שוטרים למטרות כאלה. האפשרות שאותו שוטר יהפוך למעין סוכן-כפול, היא אפשרות סבירה שאי-אפשר לפסול אותה על הסף - והיא תמיד נלקחת בחשבון. כלומר, שהשוטר ימשיך להציג חזות של 'מקבל' שלמונים מעבריין זה או אחר - ובתמורה יזין את ה'נותנים' באינפורמציה שגויה בתיאום עם מפקדיו. אבל מקרים כאלה הם מעטים, שכן שוטר שמשחק במשחק כזה יכול להישרף מהר מאוד; ואז התוצאה יכולה להיות לגמרי לא נעימה.

במטה הארצי של המשטרה יודעים את כל זאת - ולכן ממעטים שם בגיוס סוכנים כפולים. בעגה המשטרתית קוראים לכך 'להכפיל' את הסוכן. כלומר, ליצור באמצעותו של הסוכן הכפול מעין-מראה כפולת-צדדים. למודי-ניסיון מר מן העבר, נזהרים מאוד במטה הארצי מדליפות שעלולות לסכן חיי-אדם. המפכ"ל הורה, שכל 'הכפלה' מן הסוג הזה צריכה לעבור את אישורו; הוא נהג כך, בגלל טראומה שהוא עבר באחד מתפקידיו הקודמים טרם גיוסו למשטרה לשם קבלת התפקיד של מפקדה העליון. אחד מן הסוכנים הכפולים האלה, לא שוטר, אלא תושב של כפר ערבי, נרצח בגלל דליפה של מידע חסוי. מי שנגדם פעל הסוכן ה'מוכפל' גילו את העובדה הזאת והסוכן פשוט חוסל.

המפכ"ל, אז קצין-בכיר בצה"ל, ביקר את אשתו ואת ילדיו בביתם - ובכה ביחד עימם.

משום-כך, המפכ"ל תמיד העדיף אופציות אחרות; 'הכפלת סוכנים' נמצאה אצלו בתחתית סולם-האופציות. משום כך, הוא גם השתדל לבחור, על-פי רוב, בדרכי פעולה שאינן מסכנות-חיים של שוטרים. התנהגות זאת הפכה לדרך חיים אצלו - וכך הוא ביקש לנהוג גם בעניינו של מרציאנו.

הוא לא רצה בכל מהלך שעלול לסכן חיי-אדם.

באותן שיטות, פחות או יותר, נהגה יעלה גם בעניינה של רותי. היא אומנם לא הייתה שוטרת - אבל היא הייתה בתו של שופט מחוזי, ויעלה רצתה לרתום אותה לעת שהיא תרצה להפעיל אותה; כמו סוכן 'רדום' שמושתל בארץ זרה. יעלה פשוט רצתה, שרותי תהיה מספיק קרובה לדני כדי שיום אחד היא תוכל לפנות אליו בבקשה שיסייע לה ברכישת סמים.

על שליחתה של רותי לחו"ל ביחד עם הסמים האלה יעלה עוד לא חשבה בשלב הזה.

העובדה שהיא בתו של השופט ירוחם רבינוביץ בוודאי שיחקה תפקיד מרכזי במזימה שיעלה רקמה - אבל זאת לא הייתה הסיבה היחידה לקשר המתמשך שיצרה יעלה בין דני לבין רותי.

יעלה גם ביקשה שדני, עורך-דין מוכשר ויעיל, ללא עכבות מיותרות, יישאר 'שלהם', שלה ושל בעלה, גם כשתיווצר סיטואציה שבה דני לא ירצה להיות מעורב בסיכול ממוקד של תיק פלילי שהסתבך. איך עושים את זה, מרציאנו ויעלה עוד לא בדיוק ידעו, באותו השלב, אבל הם העריכו שזה ממש חשוב להכין את האופציה הזאת.

הרעיון למלכד את דני ואת אביה של רותי, ולכרוך אותם ביחד, באותה חבילה, הבשיל מאוחר יותר.

לאסוף אינפורמציה, זה אחד הכלים, שיכולים להפוך למנוף של לחץ, אבל זה לא תמיד מספיק. לפעמים אין באינפורמציה גרידא, גם אם היא לא נעימה בעליל למי שנגדו היא נאספה, או מביכה במיוחד, מספיק כדי להפחיד אנשים מסוגו של דני.

מרציאנו ידע היכן דני גדל ואיך נולדה אצלו אותה קשיחות שהייתה אופיינית גם לו-עצמו, ולכן הוא לא יכול היה להיות בטוח בכלום. דני, עלול שלא להיכנע לכל ניסיון לאתגר אותו בדרך שעליה הם כבר חשבו.

בעבר, כבר היו ניסיונות מן הסוג הזה, לאלץ את דני לפעול בניגוד לדעתו; כלומר, לגרום לו לעשות מעשים שהוא אינו רוצה לעשותם. דני אף פעם לא נכנע. אם היה צריך, הוא החזיר את הכסף ששולם לו. פעם או פעמיים הוא איים בפנייה למשטרה.

הוא לא היה עושה את זה, כמובן, אבל האיום הרתיע את מי שביקש לאלץ אותו לנקוט בדרכי פעולה שיכולות היו לסכן אותו-עצמו. מקרים אלה נגעו, בדרך כלל, להסתבכויות כספיות עם טייקוני-פשע לא-מקומיים.

זה היה טיבו של המסלול שבו בחר דני; החרא היה נדבק לסוליות-הנעליים. לא בכל פעם - אבל בחלק מן המקרים.

אבל מה שהיה הכי חשוב, מבחינתו של דני, זה לנקות היטב את סוליות-הנעליים לפני שנכנסים הביתה. המשפחה לא צריכה לדעת ממה מתפרנס אבי-המשפחה. היא גם לא צריכה לסבול מן הסירחון.

הבנות באמת לא ידעו. הן היו קטנות מדי - אבל תמר ידעה גם ידעה.

הרצל מרציאנו הכיר את הדברים מקרוב, ולכן הוא העריך שלסבך את דני עם רותי, לא יהיה בו די כדי להניא את דני לפעול כמו שהוא ויעלה היו רוצים שהוא יפעל, אם יתעורר, כמובן, הצורך בכך. מרציאנו ידע שגם אם דני יסייע לרותי לרכוש סמים, על-פי בקשתה, זה לא יקרה ישירות, באופן שיוכל לקשור אותו לרכישה הזאת. הוא גם ידע שאף אם רותי תימצא בסיטואציה של גילוי אפשרי של הסמים שדני רכש עבורה, לא ישירות, החשש של דני מפני מציאת-הקשר שלו לסמים לא יהיה מספיק כדי לגרור אותו לעשייה של מעשה דרסטי.

מרציאנו ידע את מה שדני, ללא ספק, יאמר לעצמו, שהקשר בין רכישת הסמים לבינו יהיה קשה מאוד להוכחה. מי שימכור לרותי את הסמים יהיה, כנראה, לקוח מן העבר של דני - והלה לא ימהר לקשור את דני לתיווך בינו לבין רותי.

לא מן הנמנע שהקשר עם רותי בכלל יתנהל על-ידי צד שלישי או רביעי, כך שלא יהיה אף אחד שיוכל לומר שיש לדני קשר כלשהו למה שרכשה רותי. עבור עצמה.

באותו שלב, הרצל מרציאנו לא ידע, עדיין, אלו פיסות אחרות של אינפורמציה יפלו בחיקו בבוא היום; וזה קרה לו, בהפתעה גמורה, כשבמקביל שניים מחבריו סיפרו לו על דירת-מסתור כלשהי.

את הסיפור המדהים יותר, הבלתי-נתפס, הביא למרציאנו דווקא מי שתפקידו הוא לרחרח במרחב האפלולי של תל אביב-רבתי ולהביא לידיעתו מידע על אירועים חריגים.

אותו 'מרחרח' לא ידע בדיוק מה קורה באותה דירה. רק המסתורין שאפף אותה משך את תשומת-ליבו.

מתווך-דירות סיפר לו שמי ששכר את הדירה הגיע עם נהג ושומר-ראש. הוא לא הזדהה עם תעודת זהות. הוא חתם על חוזה-השכירות מבלי לקרוא אותו - ושילם בעד שנה מראש במזומן. מתווך-הדירות זיהה את פניו של השוכר; הוא רק לא זכר את שמו האמיתי. אחד משלושת השוכרים האחרים היה דני בן-אור. גם שמו לא הופיע בחוזה-השכירות. הוא רק בא לחתום עליו.

מתווך-הדירות הכיר אותו מיד.

מרציאנו החליט לעקוב אחר הנעשה באותו מקום.

אבל לעת ההיא, לפני שתוצאות המעקבים החלו לזרום אליו, מרציאנו הסתפק, בעצתה של יעלה, ביצירת הקשר בין דני לבין רותי רבינוביץ; למרות שהאופציה הזאת, של יצירת לחץ על דני, כמי שיעזור, בבוא היום, לרותי לרכוש סמים, לא נראתה כמו משהו שיש לו משקל של ממש. הוא גם לא היה בטוח שדני ייכשל בסיוע מן הסוג הזה. הוא הכיר את זהירותו המולדת.