ב-1949 הדף בן-גוריון לחץ אמריקני ובינלאומי לאמץ את נוסחת "שטחים תמורת שלום", ולהחזיר לתוקפן הערבי שטחים שהגדילו את היקף המדינה ב-40% במערב ירושלים, גליל, נגב, שפלה ו"משולש", בנוסף להכרה ב"זכות שיבה" של פליטים ערבים. בתגובה לאזהרה אמריקנית להימנע מסיפוח מערב ירושלים, הכריז עליה כבירת ישראל, העביר אליה מוסדות לאומיים והרחיב את הבנייה בה עד "הקו הירוק". בן-גוריון הבין שתכלית התוקפנות הערבית לא הייתה לצמצם - אלא לחסל - את הישות היהודית; שתדמית הרתעה היא גורם מרכזי בביטחון הלאומי; ושויתור לתוקפן מכרסם בתדמית הרתעה ומלבה - ולא בולם - תוקפנות. קריאת התגר הישראלית הביאה להמלצת רמטכ"ל ארה"ב, הגנרל עומאר בראדלי, לשדרג את ישראל למעמד של "בת ברית אסטרטגית בכירה." ההמלצה נדחתה - כצפוי - על-ידי מחלקת המדינה, הסוגדת ל"שטחים-תמורת-שלום".
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
