התאונה התרחשה בראש השנה האחרון. ערב קודם, ערב החג, ישבנו ביחד כל המשפחה, שרנו צחקנו ודיברנו על המצב הביטחוני. אמא חיבקה את אחי ואמרה לו שהיא כל כך מחכה ליום שבו יתחתן ויהיה מסודר. משאלה של אמא.
אחר כך ישבנו עם אחיותי התאומות שתיכננו את הטיול של אחרי הצבא. בבוקר החג העיר אבא את אמא, הכין לה כוס קפה ויצא לבית הכנסת.
אמא, כמו בכל יום, יצאה לצעידה היומית שלה. זו הפכה לצעידה האחרונה שלה.
באותו בוקר נהגה במכוניתה בחורה צעירה שחזרה בדיוק ממסיבת סמים בחוף ניצנים. היא לקחה כדור אקסטזי, רקדה כל הלילה וכשהגיעה לנס ציונה כבר היתה בעירפול חושים. היא סטתה מהכביש, עלתה על שביל הולכי הרגל ודרסה את אימא שלנו.
למשטרה ולניידת טיפול נמרץ שהגיעו למקום תוך דקות ספורות, לא נותר אלא לקבוע את מותה של אימא.
הבחורה הדורסת סיפרה בחקירתה במשטרה כי היתה מסוממת, ולא הרגישה או ראתה שהיא דרסה אדם. אותו אדם הוא אמא שלי.
באותו יום הודיעו בחדשות בטלוויזיה וברדיו, ולמחרת בעיתונים, שברכה כהן, בת 54, נדרסה למוות על-ידי בחורה שחזרה ממסיבת סמים ונהגה כשהיא מסוממת.
זו אימא שלי. רק בת 54. אימא לארבעה ילדים.
היא לא תזכה לראות אותנו נשואים, היא לא תכיר את נכדיה.
אימא נולדה בתום מלחמת העולם השנייה ועלתה ארצה עם משפחתה במסגרת העלייה הגדולה של שארית הפליטה. משפחתה של אימא לחמה בנאצים לצד הפרטיזנים ועם בעלות הברית.
אימא נישאה לאבא ששירת כלוחם והשתתף בכל מלחמות ישראל. נולדו להם ארבעה ילדים: אחי, אני ואחיותי התאומות. כולנו שירתנו בצבא ועתה כולנו לומדים. אחי נפצע בשירותו הצבאי ומוכר כנכה צה"ל.
אבא ואימא תמיד שיננו באוזנינו את חשיבות שמירת החוק, החל בחגירת חגורת בטיחות וכלה בתשלום מיסים. כל זאת תמיד באהבה ובמסירות.
אימא, שדאגה לחנך אותנו על ברכי היושר, הצדק ושמירת החוק, נהרגה על ידי בחורה שזילזלה בחוקים ונהגה כשהיא מסוממת. צחוק הגורל.
אנחנו אולי כבר ילדים גדולים, אבל אימא מאוד חסרה לנו. דמותה הרכה, האוהבת, שתמיד תעוץ עצה טובה, תחבק אותנו באהבה ללא תנאי, שתלווה אותנו לחופה ותיתן עצות לגבי הנכדים. חסר לנו האוכל של אימא, שתמיד היתה בו אהבה וקמצוץ מהלב הרחב שלה.
ברגע אחד איבדנו את אימא וחיינו השתנו.
בשבוע שעבר ראיתי את הבחורה שדרסה את אימא בפעם הראשונה בבית המשפט. הסתכלנו עליה כולנו, מנסים להבין למה עשתה את זה.
באותו רגע אימא שלה חיבקה אותה. חיבוק של אימא, אהבה ללא תנאי.
ואנחנו חזרנו הביתה והדלקנו נר לעילוי נשמתה של אמא שלנו. וכל כך התגעגענו לחיבוק שלה, חיבוק של אימא.
אלי, זוהר, ניצן, מיכל ויעל.
מכתב המשפחה אל הפרקליטות
בס"ד 2002-7-7
הנדון: ערך חיי אדם במדינת ישראל
תיק 7301/01 (פ"א 866/01 ) מ"י נגד רחל דוידאן
מאת: משפחת כהן / רחוב הרצל 31 נס ציונה / מיקוד 70400 / 753243-052 / 849764-053
בפתיחת מכתבנו זה הרינו מעונינים לציין כי אנו פונים לכבודכם כמוצא אחרון בשם הצדק, היושר וכבוד האדם.
לאחר שכל בקשותינו ופניותינו לפרקליטות מחוז מרכז נפלו על אוזניים ערלות, תוך זילות בחיי אדם, אנו נאלצים לפנות לכבודכם ולבקש סעד מפני העוול הנוראי שגורמת לנו פרקליטות מחוז המרכז.
א. בתאריך 18 בספטמבר 2001, נהרגה אמנו, מורתנו ואשתי היקרה גברת ברכה כהן, הי"ד, בתאונת דרכים קטלנית שגרמה למותה!!!
הרכב מסוג פיג'ו שהיה נהוג בידי רחל דודיאן סטה מכביש רחב ידים וסלול למשעי, חצה את השוליים ועלה על שביל המיועד להלכי רגל ורוכבי אופניים בלבד.
ברצוננו לציין כי השביל שהוקם במיוחד על-ידי עיריית נס-ציונה להלכי רגל ולרוכבי אופניים, מרוחק כ-6 מטרים מהכביש בו נהגה רחל דודיאן.
ב. השוטרים שהגיעו למקום חקרו את רחל דודיאן. מהחקירה עלה כי רחל דודיאן נהגה במכונית לאחר שהשתתפה במסיבת אסיד בחוף ניצנים לילה קודם ונערכה יומיים.
דודיאן, בהתאם לבדיקות המתאימות שערכה לה משטרת ישראל, נטלה סם מסוג אקסטזי, המכיל MDMA ומופיע בפקודת הסמים המסוכנים.
ג. מבוחני התנועה וחוקרי המשטרה (כמפורט בסעיף 3 לכתב האישום) עולה כי תנאי הדרך והנהיגה היו אופטימליים וכי רחל דודיאן סטתה לשולי הכביש ועלתה על שביל הלכי הרגל, ללא כל סיבה מוצדקת. לא הבחינה באימנו ולא בלמה בשום שלב לפני שהרגה את אימנו ולאחריו.
רחל דודיאן מסרה בעדותה במשטרה כי אינה זוכרת שראתה הלכי רגל, למרות שהיא מכירה היטב את הדרך שבה נהגה. השעה היתה 8 ורבע בבוקר והראות היתה מושלמת. דודיאן הוסיפה בעדותה כי הרגישה סחרחורת, חושך וחולשה.
על-פי מחקרים הנמצאים נגישים לכל דורש ברשות למלחמה בסמים ובאגודות השונות המתמחות בנושאי סמים, עולה כי זו התחושה של המשתמשים בסמים קשים, כמו אקסטזי.
ד. מספר חודשים מאוחר יותר בחודש דצמבר, 2001 התגבש חומר החקירה בפרקליטות מחוז המרכז לכתב אישום (לפי סעיף 298 לחוק העונשין) המייחס לרחל דודיאן עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 64 לעברות התעבורה.
ה. מעיון מדוקדק בחומר החקירה ומהעובדות העולות בכתב האישום, אין מחלוקת כי רחל דודיאן נהגה תחת השפעת סם (ראה סעיף 1 לכתב האישום), לא ישנה בלילה ולא היתה כשירה לנהיגה.
ו. החלטת פרקליטות מחוז המרכז להאשים את רחל דודיאן במוות ברשלנות בלבד תמוהה ביותר, מקוממת ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות.
סטטיסטית, הנאשמים בגרימת מוות ברשלנות אינם נדרשים לרצות עונש מאסר בפועל.
אנחנו סבורים, שמי שהרגה מתוך רשלנות פושעת, את אימנו, צריכה להיענש בפועל, כלומר לשבת בכלא. לשם כך יש להאשימה בהריגה.
ז. רחל דודיאן נהגה ברכבה באופן משולל כל רסן. איבדה את השליטה על רכבה באופן מוחלט, ללא סיבה אובייקטיבית (כשכל התנאים היו אופטימליים) והרגה את אימנו.
ח. נראה בעליל כי הסיבה לאיבוד השליטה וחוסר הריכוז, העדר זיכרון, ואיבוד חוש הראייה, מעיד כי רחל דודיאן נהגה תחת השפעת סמים מסוכנים (אקסטזי) עד כדי אובדן שליטה ותחושה.
ט. משיחות שערכנו עם בעלי מקצוע וממחקרים שונים שהועברו אלינו, עולה כי רחל דודיאן הוכיחה במעשיה זלזול קיצוני בחיי אדם, סיכון אנשים תמימים ואדישות הזועקת לשמיים. ותוצאות המעשים הללו - נהיגה במהירות לאחר שימוש בסמים מסוכנים. רחל דודיאן ידעה מלכתחילה כי השתמשה בסמים והיא מסכנת את שלום הציבור.
י. לאחר מספר פניות לפרקליטות המחוז, קיבלנו ב-16 במאי, 2002 תגובה שערורייתית המזלזלת בצורה חד-משמעית בחוק האוסר שימוש בסמים בכלל וסמים קשים פרט.
יא. בסעיף 2 לתשובת פרקליטות מחוז המרכז, נאמר כי ככל הנראה נטלה רחל דודיאן סמים ברמה מזערית.
על-פי מומחים בענף, אתם דיברנו, קשה באמצעות בדיקת שתן לקבוע את כמות הסם. לכן כיצד החליטו בפרקליטות מחוז המרכז על "כמות מזערית"?
יב. בעולם המערבי הנאור וגם בישראל, חל איסור על שימוש בסמים מסוכנים בכל מינון שהוא.
יג. משטרת ישראל ורשויות האכיפה, עושות רבות במלחמה כנגד הסמים, הגורמים נזק בלתי הפיך למשתמשים, וחמור מכל, מסכנים את שלום הציבור וביטחונו.
כפי שקרה במקרה שלנו בו הרגה רחל דודיאן את אמנו, ובמקרים אחרים, המשטרה עשתה ועושה נמרצות לסגירת מסיבות סמים, משום היות המשתתפים בהם מסכנים את שלום הציבור. בתי המשפט ומערכת הצדק הישראלי נתנו לפעולה מבורכת זו תוקף חוקי.
יד. ברצוננו להביא בפני כבודכם מקרה נוסף, בו מספר ימים בלבד לאחר הריגת אימנו ע"י רחל דודיאן, הרג בחור צעיר מראשל"צ שני רוכבי אופניים.
גם במקרה זה, ערכה המשטרה בדיקות ונמצא כי הבחור שהרג את רוכבי האופניים נהג תחת השפעת סמים.
פרקליטות מחוז המרכז החליטה תוך זלזול והיתממות שלא להעמיד לדין, את הבחור ההורג על הריגת שני אנשים חפים מפשע תוך שימוש בסמים, אלא בגרם מוות ברשלנות.
טו. האם לא נותר לנו אלא להבין מפעילות פרקליטות מחוז מרכז, כי ניתן ומותר להשתמש בסמים ותחת השפעתם ליטול חיי אדם. האם מדינת ישראל מתירה שימוש בסמים ונהיגה בהשפעתם ופעילותה של משטרת ישראל מיותרת.
טז. ברצוננו להביא לידיעתכם מספר פרטים אודות אמנו -
ברכה כהן נולדה ברומניה שלאחר מלחמת העולם השנייה והשואה.
בשנת 1950 עלתה לישראל עם משפחתה.
משפחתה של אמנו היתה ידועה כמי שנלחמה בצורר הנאצי הן במסגרת הפרטיזנית והן במסגרת צבאות בעלות הברית.
הורינו נישאו בשנת 1967 ואבינו (האלמן) שירת בצה"ל כלוחם והשתתף בכל מלחמות ישראל.
הורינו הולידו 4 ילדים, כולם שרתו בצה"ל מהם אחד נפצע בזמן שירותו הצבאי והיום מוכר כנכה צה"ל. אחות אחת קצינה והנותרות שרתו ביחידות חשאיות.
משפחתנו משלמת מסים וממלאת את כל חובותיה האזרחיים באהבה ובמסירות.
יז. אנו פונים לכבודכם כאזרחי המדינה ומבקשים את סעדכם והגנתכם מפני אנשים המסכנים את שלומנו ושלום הציבור. ובמקרה שלנו אף נטלה רחל דודיאן את חייה של אמנו.
לאור כל האמור לעיל אנו מבקשים מכבודכם בשם הצדק, היושר והחוק ובשם דם אמנו הזועק מהאדמה.
א. לנהוג כמקובל במדינה מתוקנת ולשנות את כתב האישום של הורגת אמנו, רחל דודיאן, מגרם מוות ברשלנות - להריגה. ולתת לכבוד בית המשפט להכריע בגורלה של דודיאן. עלינו לציין כי לפנים משורת הדין, הזדרזה פרקליטות מחוז המרכז להגיש את כתב האישום לפני שהספקנו להפנות את הסוגיה לכבודכם.
הרינו להדגיש כי במשך חמישים וארבע שנות קיום המדינה ומערכת המשפט, ישנם אין ספור פקודות וחוקים האוסרים על שימוש בסמים בכלל ובסמים מסוכנים בפרט ועל נטילת חיי אדם.
"אל תנהג כאשר: מצבך, מצב הרכב ומצב הדרך אינם מאפשרים לך שליטה מלאה ברכב וראות מלאה לפניך, לאחוריך ולצדדים או אתה נמצא תחת השפעת סמים מסוכנים, תרופות חזקות או משקאות משכרים" (ציטוט מתוך ספר חוקי התנועה של מדינת ישראל).
ב. להאשים את הורגת אמנו, רחל דודיאן, בשימוש בסמים. כיון שנמצאה תחת השפעת סמים.
אנא פעלו לקיום החוק, הצדק והגנת שלום הציבור, ואל תפתחו פתח המתיר שימוש באקסטזי בכל כמות שהיא, גם לא בכמות קטנה, כמקובל בכל העולם ומנעו סכנה מהציבור.
שמות קשורים
מעין שקיעה לתוך אפתיה
