נקרא ברצף

מכתב תשובה גלוי ומֵאיר

שנער מביא לנו סיפור של אהבה ראשונה במחנה קיץ של תנועת הנוער. יוסי ועדנה בני קיבוצים שנפגשים במחנה קיץ ונקשרים זה לזו.

ספר שיצא לאור עכשיו עם זווית ראייה ביקורתית חדשה ובו חשיפה מחקרית על סוגיות שטרם נכתב עליהן: "הפעולה השמית", תנועת "המשטר החדש", "מועדון קדם" ועוד.

לרגל צאת ספרו של מאיר שמגר ("תם ולא נשלם") במלאת לו 90 שנים ציטטתי בישראל היום קטע זה מדבריו: "איני אוהב את נטייתו של הציבור הישראלי לאמץ אל חיקו אישים שסרחו גם אם שילמו את המחיר על מעשיהם, משום שהדבר מעיד שאזרחים רבים אינם מכירים בכך, שאדם שסרח הוא לא ישר. הציבור הישראלי רואה בשחיתות ובגניבות תופעות שהן חלק בלתי נפרד ממציאות חיינו, ואינו מסקנות מסקנות. לשיטתי, אדם לא צריך לחזור למשרה ציבורית גם אחרי ששילם את חובו לחברה...".

שמתם לב כמה עידוד לירידה יש בתקשורת הישראלית? עתה ראיתי באחד האתרים איזה כייף למשפחה אחת. הם ירדו לבוסטון. השאירו את אימא ואבא שלה בראשון לציון. נסעו לצ'ילה. אבל הם נורא ישראלים, בחגים אוכלים בורקס כמו בארץ. הסאב-טקסט ברור, לכו לגולה, השאירו את האחריות והעול על הציונים ועל הדתיים הלאומיים (שגם הם כמובן ציונים) ועל מי שאין להם את הנכונות לעזוב מסיבות אישיות או מחוסר תנופה. ציבור שבחלקו חולה.