הטעם המתוק של השיבה ארצה שורד אצלי בד"כ בין יום לשבוע, תלוי בזמן ההיעדרות ובהתרחשותו של מאורע "מבטל טעם טוב" דוגמת שכירת שירותיו של איש מקצוע לתיקון דבר מה בבית או ברכב, פעולה שבישראל תמיד מובילה לעושק חסר פשרות וענק ממדים.
אפילו שלוש שעות ההמתנה בטרמינל הזר, באדיבות חברת התעופה הישראלית, לא הסירו את אותו טעם מתוק מפי. בעצם, אולי כן, מכיוון שעיכוב זה (מה קרה למילה איחור?!) הביא אותי על כורחי להיכנס בשערי נמל התעופה הלאומי המודרני אחרי השעה 23:32, שעה אשר מעבר למבנה ספרותיה הסימטרי היא זו בה עוזבת הרכבת האחרונה את נתב"ג.
בעוונותיי בחרתי להתגורר בפרובינציית הספר תל אביב, אליה ניתן להגיע לאחר השעה האמורה באופן אחד בלבד - טקסי ספיישל! מחירה של נסיעה זו, יאמר לך כל נהג הוא 120 ש"ח (!!!) או אם תפעיל מונה (פתאום נהגי המוניות ששים להפעיל מונה) 127 ש"ח המהווים למעלה מ-1000% ממחיר הנסיעה ברכבת ישראל (11 ש"ח). אגב, באף אחת מהמדינות הלא רבות אך המודרניות בהן ביקרתי לא מחויב הנוסע מנמל התעופה לעיר בקרוב ל-25$ ואף לא לשליש הסכום.
ישאל השואל מדוע לא תקח מונית אחרת, והתשובה - רק לחברת מוניות אחת מותר לקחת נסיעות מנתב"ג ושמה "הדר". בין שלל מעלותיה ניתן לציין את הרעות והערבות בין נהגיה שלא יעזו לקחת נוסע לפני הנהג הקודם להם בתור. לא רוצה? לא צריך. אין דרך אחרת לעזוב את נמל התעופה עד שלוש.
אז אדוני שר התחבורה, הממונה על הנמלים ועל התחבורה הציבורית, מה רוצה אזרח מפונק שכמותי שאינו מסתפק בנמל תעופה מודרני ורכבת אליו וממנו? (אכן קציר נאה לאחר 50 שנות קוממיות); רכבת שפועלת 24 שעות בפרקי זמן סבירים (לדוגמא אחת לחצי שעה)/ אמצעי תחבורה חלופי דוגמת קו 222 הזכור לטוב/ הסעה (בתשלום כמובן!!!) מטעם נמל התעופה למוקד תחבורה ציבורית בעיר/ זיכיון עבודה לחברת מוניות נוספת או שתיים? כל אחד מפתרונות אלו שעלותו לכיס הציבורי אפסית ואשר בהחלט עונה להגדרה של שירות ציבורי סביר שאינו חייב לעמוד בדרישת הרווחיות שכן הוא משולם מכספי מיסים - יספק אותי.
שירות כזה לא רק יסביר פנים לתיירים אותם אנו מבקשים למשוך ארצה, אלא אף יעזור לי לשמור לעוד כמה שעות את הטעם המתוק של החזרה לארץ. תודה מראש!
