מישהו ראה את הכתבה על הניסיון להפעיל מס הכנסה באזור חרדי?
יש יותר ממגזר אחד שעבורו מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית היא פרה חולבת שאפשר ומצווה להשתמש במתנותיה, אבל לא צריך לתת לה בתמורה שום דבר.
כל המגזרים הללו ישמחו להיות נאמנים בכל ליבם למדינת ישראל, בתנאי שדמותה תהיה זו שהם מבקשים.
על כן הפתרון היחיד הוא: "שתי מדינות לשני עמים".
או: "שמונה מדינות לשמונה עמים".
כאשר כל מגזר יחיה לעצמו ככל האפשר בטריטוריה משלו וככל האפשר לא יתערב באוכלוסיה אחרת, וכמובן: ככל האפשר יספק לעצמו את כל השירותים, ואת כל התקציב...
ודומני שאפילו יש על כך קונצנזוס.
(כמובן שלא תהיינה כאן "קאסטות", וכל מי שיהיה מוכן לאמץ את אורחות חייו של ציבור שכן, יוזמן בשמחה להיות חלק ממנו...)
וההבדל בין "ימין" ל"שמאל" הוא שה"ימין" מוכן להתבונן רק בהתבדלות הערבית ולא בהתבדלות החרדית;
ושכאשר ה"שמאל" קורא ל"שתי מדינות לשני עמים" הוא מוכן שהמדינה של "הם" תהיה על חשבון נכסים אשר היום הם שלנו, בעוד כאשר ה"ימין" אומר זאת הוא "תורם" ל"הם" שטח מתוך נכסיהם של אחרים.
"דו קיום"? הוא אפשרי רק אם וכאשר שני הצדדים מעוניינים בו, ומוכנים לוותר על עצמיותם למען "כור היתוך" אשר יהפוך שני עמים (או שמונה...) לעם אחד.
נכון להיום, למעט קומץ בטל בשישים, איש מאיתנו איננו מוכן לוותר על עצמיותו.
על כן: הפרדה. בני-ברק עצמאית. אום אל פאחם עצמאית. ככל האפשר בלי להתערבב באחרים ובלי חובות כלפי האחרים וגם בלי לדרוש מהאחרים זכויות.
דא?
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
