מעבדות לחירות?

חותכים בבשר החי, שולחים הביתה מפוטרים, מקצצים בתנאי השכר.

כורח המציאות או שמא מתכון לשמירה על שיעור רווחיות גבוה על חשבון העובד?

אין ספק שהשפל הכלכלי נותן "תמריץ" לתופעה ישנה-חדשה מדאיגה ומעוררת זעם, הרחבת פער מעמדות. העשירים יהפכו עשירים יותר והעניים יהפכו עניים יותר.

נכון לעכשיו, כאשר המשבר עדיין בעיצומו, ישנה ל"מראית עין" סולידריות מצד מעבידים ועובדים כאחד שצריך לשרוד את המשבר תוך נקיטת שלל אמצעים. סוג של win-win - החברה תשרוד תהיה פרנסה בשפע.

אבל מה יקרה ביום שאחרי, כלל לא בטוח שחברות יגייסו עובדים כל כך מהר. זוכרים את מתכון "קיצוץ העלויות"? ואם כבר יגייסו, הרי על כל משרה פנויה יקפצו פונים רבים יותר. דבר זה יאפשר לשכור עובדים איכותיים בתנאי שכר נמוכים יותר מאשר טרום פרוץ המשבר. ברור שהללו יסכימו לכך שהרי צריך כסף על-מנת לפרנס את המשפחה. עדיין win-win או win-lose?

את המחיר הגדול של המשבר משלם מעמד הביניים אשר נשחק מיום ליום. זרם המפוטרים הולך וגדל ויחד עימו כופה שינויים בהרגלי הצריכה. בעלי עסקים קטנים נקלעים לבעיות של תזרימי מזומנים וקורסים.

בשנים האחרונות, מדינת ישראל ניהלה מירוץ להעתקת מודל הכלכלה האמריקנית תוך שהיא זונחת את הטיפול בענייה. כנראה שהתשושים לא מסוגלים להרעיש יותר מדי.

פסח תשס"ט ייזכר לעד. "הלב היהודי" של מעמד הביניים לא יוכל עוד למלא את החלל שמותירה המדינה.

דובים, התעוררו משנתכם.