בכוחן של מילים מועטות להשפיע על אורחות מחשבה, הגות מדינאות ותוכניות פעולה צבאיות, אפילו הן מופרכות מעיקרן. לדוגמה, אחד המושגים שהשתרש בעשורים האחרונים "הסכסוך ישראלי ערבי", משל לסכסוך שכנים שניתן ליישבו על-ידי פעולת גישור נאותה. כאילו רק אמצעי נועם מדיניים עשויים לפתור את "הסכסוך".
המונח סכסוך נתייחד משום מה דוקא לאזור מצומצם במזרח התיכון. האם המלחמות השונות שנתארעו בעשרות השנים האחרונות כונו סכסוך כמו: מצרים בתימן, ירדן וכנופיות הטרור של אש"ף, עירק והכורדים, עירק וכווית, עירק אירן, ברית המועצות אפגניסטן, אתיופיה אריתריאה, המלחמה בחמה שבסוריה, ארצות הברית ואפגניסטן, עירק כנגד ארצות הברית ובריטניה, הרוסים והצ'צ'נים וזאת רשימה חלקית בלבד. כולן כונו מלחמות.
אי אז בתולדות מדינת ישראל, הגה מוח קודח וזדוני את המונח "הסכסוך ישראלי ערבי", כאילו יש כאן שני צדדים שוים לסכסוך.
כשם שלא היה ולא נברא הסכסוך הגרמני יהודי בתקופת השואה ולפניה, אלא נחישות נאצית להשמיד את העם היהודי באירופה כך לא היה ולא נברא הסכסוך הישראלי ערבי אלא נחישות ערבית להשמיד את היהודים בארץ ישראל.
נחישות זאת נתבטאה ומתבטאת באינסוף מעשי טרור, התנכלויות, קרבות דמים ומערכות אימתניות וכן בהצהרות פומביות ונסתרות. הצהרת המופתי הגדול חג' אמין אל חוסיני, מנהיג האספסוף הערבי בארץ ישראל, לפני ועדת פיל "לכשתכון מדינה ערבית בפלשתין ידעו הערבים כיצד לטפל ביהודים", החלטת הליגה הערבית 207 להשמיד את יהודי פלשתין ואין סוף הצהרות של ארגוני החבלה למיניהם.
קיימות ודאי החלטות רבות נוספות שנרקחו במרתפים אפלים ועדיין אין בידינו תיעודן. יבוא יום ותצאנה לאור עולם.
לכן המונח הנכון: מלחמת הערבים ביהודים
וכל היתר כסות עיניים ורעות רוח.
______________
הכותב הינו חבר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
