|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ישראל ו"עג'מי" - אמנות פוליטית
|
|
הסרט "עג'מי" נוצר בישראל. נושאו ישראלי. שחקניו, כמו גם הבימאים ושאר העוסקים במלאכה, ישראלים, ומתאר מציאות ישראלית הקיימת במדינת ישראל. ולא פחות חשוב: הסרט ממומן על-ידי כלל אזרחי ישראל באמצעות המיסים המשולמים על ידם (למעט אלה המתחמקים מחובתם) למדינה.
בנוסף, הסרט, כיצירה אמנותית, לא הוּצָג באודיטוריום של מטה האו"ם (הגוף הפוליטי, המורכב בערך מ-2/3 מדינות העוינות במוצהר את מדינת ישראל, ובחלקן אף דוגלות בהשמדתה מעל פני האדמה – במובן הפיזי/קיומי של המושג, וגם נוקטות פעולות לשם השגת מטרה זו).
הסרט – כּיצירה אמנותית בענף כה חשוב, המגיע לתודעת מאות מיליוני אנשים בכל רחבי העולם - הוצג במסגרת תָחרות בינלאומית, והִתמודד על פרס האוסקר היוקרתי.
מה מצא לו סכנדר קובטי, הבימאי הערבי פלשתיני (על-פי הגדרתו שלו), להכניס פן פוליטי להיכל הקודש של האמנות, מלבד פגיעה והתגרות – תוך פזילה לאויבי ישראל - במדינה שאִפשרה לו לממש את כּישרונותיו האמנותיים, ואשר בעזרתה והודות לה קיבל פרסום עולמי. האם לטעמו יש לחזור לאמנות פוליטית מכוונת, כפי שהייתה בימי שלוט הקומוניזם האיום? האם לטעמו יש לחזור לספורט פוליטי, על-פי בית מדרשם של היטלר ימ"ש והנאציזם? או לחזור למדע פוליטי כפי ששרר בהשראת הכנסייה בימי הביניים? או אולי לרפואה פוליטית?
ובשולי התופעה, האם בִּימאי הסרט מייצג חלק קטן מאזרחי המדינה הערבים, שאינם יכולים לדבריהם לייצג את מדינת ישראל, או שמא חלקם גדול ורב? (רצוי וחשוב לערוך סקר בנושא זה.)
האם גם אזרחים ערבים, נושאי משרות בכירות, כגון: שרים, שופטים, שגרירים - "מרגישים" שאינם יכולים לייצג את המדינה? מדוע קולם הברור בסוגייה זו אינו נשמע?
|
| תאריך:
|
09/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
10/03/2010
|
|
רמי הלפרין
|
|
ישראל ו"עג'מי" - אמנות פוליטית
|
|
כרגיל, מחפשים את המפתחות כאשר הם מתחת לאף ובכל זאת מחפשים - יש בזה הונאה וזלזול בציבור. בינתיים, ממשיכים להראות בעמודי העיתונים תמונות של משפחות שלמות שנהרגו בתאונת הדרכים האחרונה, כאשר כבר לא מדברים על זו שקדמה לה.
|
|
|
|
|
אפשר לכתוב על עוד תחומים רבים שלא הוזכרו באותה סדרת רשימות הקשורות לממשלה המורכבת מנציגי ציבור "מאולתרים", דהיינו - שהתחברו לשם מטרה אחת והיא, להיות בשלטון וליהנות ממנעמיו. ואכן, כפי שכבר נכתב, הייתה עבודה רבה ומאומצת להרכיב מפלגות, או איך שהן נקראו. היה אוסף של מצטרפים, שלא היה להם מכנה משותף, פרט כאמור, להיות בשלטון והשאר.
|
|
|
|
|
זה מכבר אני חש כי עבור הטייקונים - עבור חלקם - ערי הארץ, ואולי המדינה כולה, אינן אלא פלטפורמה "להתקדם בחיים", ואולי אפילו, בשיא הפשטות, רק פלטפורמה לעשות עליה כסף. אבל האם חברי מועצת עיר, נבחריהם ולכאורה נציגיהם הנאמנים של התושבים הפשוטים המתגוררים בעיר - האם גם הם לא באמת רואים בעיר שלהם "בית"? האם גם להם יש "סיבות" להיות ב"פוליטיקה", ותחושת השייכות והלוקאל-פטריוטיות, הן לא ממש, או אולי אפילו ממש לא, חלק מזה?
|
|
|
|
|
אנו מורכבים מאינספור ניגודים ומתקיימים בזכות שיווי משקל רגיש במיוחד. כל תופעה של שבירה, מעוררת בנו חרדה איומה. הפחד מהתפוח הרקוב בתוך השק מערער את יכולתנו להגיב במידה ראויה. שלטון מוחלט בזולת מערער את שיווי המשקל ודוחף לבדוק את גבול השליטה.
|
|
|
|
|
הפעם, על הדיורים המוגנים ואחרים בתחום. מכאן - ובגלל מי שאחראים על כך - הרשימות עוסקות בדרך טיפולם וההתייחסות אליהם שכמובן נוגעים למי שאחראי עליהם, דרך ניהולם, קרי על-ידי ההנהגה הקיימת שבאו מנציגי הציבור שהגיעו לשלטון.
|
|
|
|
|
