אמת מרה, ההולכת ומצטברת וכבר קרובה מאוד למסה קריטית של מְרֵרָה ועומדת להישפך לארץ, היא זו שהתיאטרונים הגדולים בישראל, הנתמכים על-ידי המדינה בסכומי עתק ואמורים להיות תיאטרונים אמנותיים, הפכו זה מכבר לתיאטרונים מסחריים; המשקיף מן הצד על התיאטרונים הללו, רואה חיות משונות שראשיהן מסחריים, גופיהן ממסדיים, רגליהן מדשדשות עמוק בקופה הציבורית וזנבן מכשכש לקהל-שבוי של ועדי עובדים; החיות המשונות הללו משוכנות בביברים עצומים ומפוארים, ומנהיגיהן הנצחיים, עתירי השכר, מעבירים את רוב זמנם במלחמות אגו, בהתנצחויות על תקציבים מהעוגה הציבורית, ובהגדלת מחזוריהן הכספיים מתצוגות מסחריות להמונים; קהל גדול שרובו מובל להצגות בעיניים עצומות לרווחה, כעדר על-ידי משכוכית, על-ידי ראשי ועדי עובדים ומאכערים למיניהם.
